ייטב לב במדבר תרכח

זה קצרה ידו מהגיע אל הנרות העליונות וז"ש בהעלו"תך כלו' בהעלות אותך את הנרות כלו' שתעלה אותך בשוה אל הנרות הרומזים לזיי"ן מדות אז מול פני המנורה (זו) יאירו שבעת הנרות העליונות, וז"ש ויעש כן אהרן שעשה כן ממש בעצמו להתקשט בקשוטין דמלכא בזיי"ן מדות הנ"ל אח"כ אל מול פני המנורה העלה נרותי' כנ"ל וז"ש רש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה כלי' שלא שינה מעשיו מכפי הנרמז בהנרות אלא קיים בעצמו להדליק בתוכו הזיי"ן מדות קדושות כנ"ל: בהעלותך את הנרות וגו' במד' זש"ה יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליראיו, עוד במדרש הובא בספר עוללות אפרים בענין מילה תן חלק לשבעה אלו שבעה קני מנורה וגם לשמנה אלו שמנה ימי מילה והוא פלאי, ומלבד זה קשה הלשון שמנה ימי מילה הא כתיב וביום השמיני ימול ואטו כל השמנה הם ימי מילה ולהבין זה נקדים דרש"י פי' בהעלותך ע"ש שהלהב עולה כו' שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאלי' ועוד ד"ר מכאן שמעלה הית' לפני המנור' שעלי' הכהן עומד ומטיב את הנרות והקשה החזרתי דלפי"ז הי' ראוי לכתו' בעלותך ומה זה דקאמר בהעלותך גם השפתי חכמים הקשה דל"ל אותו המעלה בלא"ה הי' יכול להדליק לפי קומת איש עי"ש, גם להבין שפת יתר עומד ומטיב דסגי באמרו שעלי' הכהן מטיב, ונ"ל כי איתא בזוהר כל מילי דקדושה צריך הכנה והזמנה וכן הוא בגמ' ביצה דא"ר מה דכתיב והכינו וגו' חול מכין לשבת כו' ופרש"י דסעודת שבת חשובה ובעי הכנה משא"כ סעודת חול עי"ש ומה"ט העור לכתיבת ס"ת תפילין ומזוזות בעי עיבוד לשמן כי העיבוד הוא הכנה והזמנה לגוף המצוה ומה"ט הוא ענין קידוש הקולמוס קודם כתיבת השם כנודע, ומזה הטעם אנו אומרים קודם כל מצוה הריני מוכן ומזומן לקיים מצוה פלונית או הריני מזמן את פי להודות ולהלל כו' כדי להכין ולהזמין אא"ע או פיו למילי דקדושה, אולם לפי ערך המצוה הוא ההכנה כי בסתם מצו' סגי בהזמנה בפה ובכתיבת ס"ת בעי הכנה במעשה הוא העיבוד ובכתיבת השם קידוש הקולמוס במעשה לטבול הקולמס בדיו באיזה אות קודם השם ומזה אומר אני דמה"ט הי' מעלה לפני המנורה כי גודל קדושת מצוה זו של הדלקת הנרות בעי הזמנה והכנה במעשה וע"כ אם אמנם הי' יכול להדליק בעמדו למטה בקרקע עכ"ז הי' אותה המעלה לעלות מקודם על אותה המעלה ולעמוד ולהתבונן שם בכוונת קדושת מצות הדלקה שזה הכנה לגוף הדלקה וז"ש רש"י ומדייק שעליה הכהן עומד דייקא לשון עמידה ועכבה טרם יתחיל להדליק ואח"כ מטיב ומזה נודע גודל מעלת הנרות שצריך הכנה במעשה לכך כתיב בהעלותך שזה עלי' להנרות וכבר נודע מ"ש המפורשים ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא היינו על גוף המצוה אבל על מה שהכין א"ע להמצוה שכרו בעוה"ז ועפי"ז מפרש בספר אוה"י פרשת וירא יחיינו מיומים בעוה"ז מב' ימים שהכין א"ע אברהם להעקידה ביום השלישי זה יום שלישי של אברהם אבינו שעשה גוף המצוה מזה יקימנו ונחי' לפניו לעתיד לבא ובזה מתורץ היטב מה שאנו מזכירין זכות העקידה שעקד אברהם דייקא כי יצחק לא ידע באותן הב' ימים כלום עד יום השלישי שהי' נעקד וזה שמור לעוה"ב עי"ש דבריו באורך אמרי נועם, ובזה יובן המד' כי ממה שנאמר בהעלותך כפרש"י מעלה הי' כו' מוכח שצריך הכנה להמצוה עז"א זש"ה יראו את ה' קדושיו פי' מזומניו היינו שמזמיני' את עצמ' קוד' המצו' (כי קדוש פי' הזמנה כמו התקדשו למחר כפרש"י שם) כי אין מחסור ליראיו כו' ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב והלא שכר מצו' בהאי עלמא ליכא ע"כ אין זה רק מכח הכנה של המצוה כאמור: ונקדים עוד הא דאי' בקידושין פ"ק ד' כ"ט דאשה לא מיחייב' למימהל לבנה מדכתיב אותו ולא אותה והקשו תוס' הא בלא"ה פטורה דהו"ל מצות עשה שהזמ"ג דכתיב וביום השמיני ימול ותו דאינו אלא ביום ולא בלילה ותי' בתוס' רי"ד וז"ל נהי דהזמן קבוע לבן הנימול אבל האב שצוהו הבורא להתעסק במילת בנו העסק ההוא אין לו זמן שבין ביום ובין בלילה יטריח ויכין צרכי מילת בנו והלכך אי לאו אותו הוי מחייבינן ג"כ לאשה דאין זמן קבוע עכ"ד, ומזה יצא לנו דכל השמנה ימים הנה הנם כדי להכין לגוף המצוה ביום ובלילה, ובזה מדויק מה דכתיב באברהם וימל וגו' בן שמנת ימים וכה"ג פי' בס' סדש"ש והבן, ולכן כולם נקראים שמנה ימי מילה כי למצות מילה שקבלוה בשמח' ועדיין עושין אותה בשמחה והיא שקולה ככל המצות צריך הכנה רבה כל שמונת ימים והן דברי המד' תן חלק לשבעה אלו זיי"ן קני המנורה שצריך להכין עמצו מקודם כאמור וגם לשמנה אלו שמנה ימי מילה לומר שאותן השמנה ימים הם הכנה והזמנה לגוף המצוה ולכך כולם נקראים שמנה ימי מילה כי ההכנה לגוף המצוה יחשב כאמור: