ייטב לב במדבר תרכו

שמורה על מהותו חסד ורחמים שכן אברהם בגימטרי' רח"ם ויאמר הנני במדתי ויאמר קח נא את בנך וגו' והעלהו וגו' אשר אומר אליך כלו' שלא יהיה נחשב בעיניך דבור שהוא לשון קשה כ"א אמירה רכה וכ"כ נאמר לענין מצות מילה בתחלה שצוה ה' לאברהם למול את עצמו בהיותו בן צ' שנים ולהמול את זרעו שזה דבר קשה שלא לחוס ע"ע ועל זרעו וכתיב כרחם אב על בנים וק"ו אברהם אבינו מקור החסד והרחמים עכ"ז הי' נחשב זה המצוה לו לאמירה רכה ולא דבור וז"ש ויאמ"ר א' אל אברהם ואתה כלו' אם שאתה רחום וחנון עכ"ז את בריתי תשמור וגו' המול לכם וגו', וזה שא' שש אנכי על אמרתך דייקא וגו' והיינו דכתיב תתיך ואוריך לאיש חסידך דרגא דחסד וגו' ועכ"ז ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרת"ך הניתן באמירה ובריתך ינצורו, וז"ש דבר אל אהרן וגו' כה תברכו את ב"י (בזכות) אמו"ר להם בשביל מצות מילה שנתנה באמירה להם וחזי לאצטרופי י' של "יברכך אל לה"ם הרי אותיות מי"לה ועוד רמז "תברכו "את "בני ר"ת "את "בריתי "תשמור וע"ז אמר יברכך וגו' יאר ה' פניו אליך וגו' בהיותך עומד לא נופל ושמו את שמי המיוחד הוא שם הוי' ב"ה שימה ממש על ב"י ע"י המילה שנתגלה יו"ד של העטרה ונשלם שם הוי' ב"ה כמבואר בספרים הקדושים: או הכוונה ושמו את שמ"י ע"ד שכ' בתקו"ז מי ששומר אות ב"ק שורה בו הוי' מלגו שד"י מלבר הוי' שדי עולה ש"ם וע"ז אמר ביום כלות "משה "להקים וגו' ר"ת מ"ל להורות שבזכות מילה הקים את המשכן לשכון בתוכנו ועז"א המד' דהיינו לענין ראות פני השכינ' דכתי' צאינה וראי"נה בנות ציון המצוינים לו במילה: ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם עפ"י מה שפירשתי א' שאפי' בשעה שאני נותן לנה גדולה אתם ממעטים עצמיכם עפי"מ שכתב מהרש"א במאמר חז"ל בא' שלא היה לו לשכור מינקת ונעשה לו נס אמרו כמה גדול אדם זה ואית דאמרי כמה גרוע אדם זה עי"ש במהרש"א שאחר שנעשה לו נס כמה גרוע כי אם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו עי"ש, וז"ש נשאו נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם שאתם חוששין שעי"ז מנכין לכם מזכיותיכם ע"ד קטנתי מכל החסדים עי"ש ברש"י ורמב"ן: עוד פירשתי עפ"י מאמר חז"ל כל התולה בזכות אבות הקב"ה תולה לו בזכות עצמו כו' וז"ש שאפי' בשעה שאני נותן לכ"ם (דייקא) גדולה כלו' בזכות עצמיכם אתם ממעטים עצמיכם לתלות בזכות אבותיכם וזש ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם כלו' שתולין נשיאותם בזכות אבותם (ע"ד שא' הכתוב שאו את ראש כל עדת ב"י למשפחותם לבית אבותם כמ"ש שם) הגם כי הם בעצמם] נשיאי המטות אפי"ה תולין בזכות אבו' ע"כ הם (בעצמותם) העומדים על הפקודים עתידה לשון תפלה כלומר שמתפללין על כל הפקודים שפוקד המלך מ"ה ב"ה והוא תולה להם בזכותם ועי' מ"ש בפ' תולדות בפ' ויעתר לו ה': בהעלותך דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות כו' הדקדוקים רבו עי' באלשי"ך (א' למה נאמר לשון עלי' עי' רש"י (ב' אמרו אל מול פני המנורה לרש"י שהוא נר האמצעי מה זה דקאמ' יאירו שבעת הנרות (ג' אמרו ויעש כן אהרן כו' כאשר צוה ה' את משה לכאורה שפת יתר כיון דכתיב ויעש כן ממילא ידעינן שעשה כאשר צוה ה' ורש"י פי' להגיד שבחו של אהרן שלא שינה וגם זה צריך הבנה דאטו ס"ד ח"ו דאהרן שינה (ד' אומרו וזה מעשה המנורה מה שייך לכאן מקומו לעיל בפרשת המשכן ובמדרש רבה בהעלותך אתה מוצא שנתקשה משה במעשה המנורה כו' וזה מעשה המנורה מקשה זהב כלו מה קשה היא לעשות כיון שנתקשה אמר לי' הקב"ה טול ככר זהב והשליכו לאור והיא נעשית מאליה לכך כתיב מקשה תיעשה מלא יו"ד נטל משה את הככר והשליכו לאור אמר לפניו רבש"ע הרי הככר בתוך האש וכשם שאתה רוצה כן תעשה מיד יצאה המנורה עשוי' כתקונה לפיכך כתיב כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה מי עשה הקב"ה כו' וצריך להבין למאי אסמכי'