ייטב לב במדבר תרכה

על אחת שנא' צדיק באמונתו יחי' כלו' באמונתו לבד יחי' א"ע כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו שהן נגד העשה והל"ת כי ברצון הלב יחשב לו למעשה וז"ש אהבת עולם ב"י עמך אהבת תורה ומצות חקים ומשפטים אותנו למדת אם כי בזמן הגלות חסרנו כמה מהם עז"א ע"כ י"א בשכבנו ובקומנו נשיח בחקיך ונשמח בדברי תלמוד תורתך וגו' בפה כי הם חיינו וגו' ובהם נהגה בלב וז"ש וידבר אלקים את כל הדברים האלה כל התורה כולה הנכללת בעשרת הדברות לאמר כלו' שמה שא"א במעש' די באמירה בפה ובחפץ הלב כמו ויאמר בלבי (וכמ"ש הרמב"ן בפרשת בראשית שמלת אמירה הוא על חפץ ורצון הלב) והיינו באם תאמין ותדע כי אנכי י"י "אלקיך וגו' אז המחשבה כמעשה לענין שאר מצות: והנה שורש מצוה הראשונה פירשו המפורשים לידע ולהאמין אנכי יהו' המהוה כל הויות וכל העולם כלו) אלקי"ך דייקא מיחד אלקותו עליך ומשגיח בך בפרוטרוט ואין אתה תחת השרי' והמזלות אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו' בזה הראתי לדעת כי הגבהתיך למעל' מהנהגה של הטבע והמזל כידוע ועל כן לא יהיה לך אלקים אחרים וגו' כי אותם חלק לכל העמים, ואתכם לקח ה' וגו' ובמד' מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים (יברכך ה' וגו' למעלה ממזל וטבע) מאברהם שנאמר הבט נא השמימה וא"ל צא מאיצטגנינות שלך ושם נאמר לו כה יהי' זרעך כלו' למעלה ממזל, וחכ"א ממתן תורה שנאמר כה תאמר לב"י וגו' אתם ראיתם וגו' ואשא אתכם על כנפי נשרים (למעלה ממזל) ואביא אתכם אלי דייקא ונאמר כאן כה תברכו ונמצינו למדין כי הנאמר כאן כה תברכו ירמוז לכה הנאמר באברהם לומר שהם למעלה ממזל וזה עצמו מצות אנכי י"א וגו' לידע ולהאמין שאנחנו תחת ממשלתו ית' ולא תחת המזל כאמור, וז"ש כ"ה תברכו את בנ"י היינו שיקיימו מצוה ראשונה להאמין אנכי ה' אלקיך וגו' וע"ד רמז הוא בתורה מצות כה עי' בספר מצות השם] אז אמו"ר להם כלו' באמירה בעלמא יהי' להם כל רת"ז מצות עשה מנין אמו"ר ועם מצות אנכי הוא רמ"ת כי באמונתו יחי' כמש"ל, והראי' לזה כי כמה מצות הי' חסרים להם קודם הקמת המשכן שהוא עבודת הקרבנות וכדומה ועכ"ז ניתן להם ברכת כהנים קודם הקמתו, וז"ש במד' בו"ד משמקלסין אותו ומשמכבדין אותו במעשה ובפה הוא עושה צרכיהן ולא קודם כי א"י מחשבותיהם אבל הקב"ה עד שלא עשו המשכן נתן להם את הברכה מכח שקבלו עליהם לקיים מצות התלויות במקדש וז"ש אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום שהוא גמר הברכה וכתיב בתרי' אך קרוב ליראיו ישעו כלו' קודם קרוב ליראיו ישעו היינו ברכת כהנים אחר כך לשכון כבוד בארצנו זה המשכן: גם ירמוז כי שורש ברכת כהנים הוא שיהי' שלום בין המדות והיינו דקרינן וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם ידו כתיב לאכללא שמאלא בימינא וז"ל הרמב"ן יברכך הוי' וישמרך כטעם זכור ושמור וכו' ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום הכל בביתך כך אמרו בספרי זה שלום מלכות בית דוד ושמו את ש"מי הגדול על ב"י וא"ני אברכם כי אני המדבר הנני שלום עכ"ל, נמצא שמ"י הוי' וא"ני אדני אברכם והיינו של"ום שעם האותיו' עולה ש"פ מנין שילוב הוי' אד' א"פ יו"ד ד"פ ה' נו"ן פ' וא"ו יו"ד פעמים ה' וז"ש כי ידבר של"ום אל עמו וגו' אך קר"וב ליראיו יש"עו יש"ע עולה שלום עם ד' אותיותיו כי נתקרב ב' שמות האמורים העולים יש"ע קודם לשכון כבוד בארצנו: עוד יש לדרוש סמוכין לברכת כהנים ע"ד דאיתא במד' עה"פ ויהי ביום כלות משה הה"ד צאינה וראינה בנות ציון מדבר בעת ששרתה השכינה במקדש צאינה וראינה כמה דכתיב וירא כל העם וירונו וגו' בנות ציון מצוינים לו במילה שאלמלא שהי' מהולים לא הי' יכולי' להביט בשכינה אלא נופלים הי' כו' במלך שלמה במלך שהוא חפץ בשלמים כמד"ת התהלך לפני והיה תמים ויש להבין איך מרומז באלה מקראי קדש ענין מצות מילה: והנ"ל דיש להבין מ"ש אמור בקמ"ץ לא אמר בסג"ל ועי' רש"י גם אמרו ושמו את שמי מה זה לשון שימה ויזכירו שמי הי' ראוי לומר והנ"ל עפ"י מה שאחז"ל עה"פ שאמר דוד שש אנכי על אמרתך היינו שש ושמח על המילה שמתחלה נתנה במאמר ולא בדבור שנאמר ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור ויש להבין מה החשיבות שנתנה באמירה ולא בדבור הלא כן מצינו גם בפרשת אזהרת טומאת כהנים שנתנה באמירה ולא בדבור והנ"ל ע"ד דכתיב בעקידה והאלקי' נסה את אברהם ובזוהר הקשה את יצחק מיבעי' לי' הא בר ל"ז שנין הוי אלא את אברהם ודאי דבעי לאתכללא בדינא דהא אברהם לא הוי בי' דינא כלל מקדמת דנא (שהי' מדת חסד) והשתא אתכליל מיא באשא כו' עיי"ש וזה שאמר ויאמר אליו אברהם הזכיר שמו