ייטב לב במדבר תרכד

ב בענין שם ע"ב הג' ישר הפוך ישר וז"ל וא"ת הני אתוון תליתאי מ"ט לאו אינון כתיבין מנהון באורח מישר כסדרן ומנהון למפרע כו' אלא למלכא דאיהו שלים מכולא אנפוי נהירין כשמשא תדיר וכד דאין לטב דאין לביש וע"ד בעי לאסתמרא מני' דבההוא נהירו דינא יתיב ואתכסי' אע"ג דלא אתחזי' אר"י מהכא דכתיב אני ה"וי' לא שניתי לא פליגנא לאתר אחרא בי אתכליל כולא הני תרי גווני בי אתכלילו כלו' כי במדת תפארת חו"ג כלול ויליף לי' מדכתיב אני "הוי' תפארת ומלכות אני הוא מלכות "הוי' ת"ת לא שניתי עיי"ש בעט"צ, וכננס ע"ג ענק אני אומר רמז נאה לזה כי מים כינוי לחסד כי ט' יודי"ן שבד' הויות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן עולה מים כנודע והוא ר"ת "מלך "ימלך "מלך גימ' פ"ר דיני מנצפ"ך, והמתקתן ע"י שלשה הויות שלפניהם העולים חזל"א כנודע הרי באותיות מים המורה על חסד בהן מעוטף בר"ת פ"ר שהוא דין וכמו בשם ע"ב תליתאי ישר הפוך ישר וז"ש מי צרר מי"ם ר"ת "מלך "ימלך "מלך בשמלה באותיות מים זה הקב"ה בחי' תפארת כלול חו"ג דו"נ שנא' צרר מי"ם בעבי"ו דייקא בשם ע"ב להורות כי בההוא נהירו דאנפין דינא יתיב באתכסי' והבן כי הוא ענין נכון, מי הקים כל אפסי ארץ זה הקב"ה שנא' ה' ממית באילנא דמותא ומחיה באילנא דחיי הרי התכללות דו"נ ואיתא ביבמות דף ס"ג מי שאין לו אשה אינו אדם שנא' זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם וסוד הדבר כי אד"ם עולה מ"ה ("הוי' במילוי אלפי"ן) הרי הוי' פשוט כ"ו דכר והמילוי י"ט עולה חו"ה הרי אד"ם כלול דו"נ ובלא אשה שהיא המילוי אינו אדם וכיון דעיקר היחוד דו"נ נשלם כד אתקם משכנא ועלמין אתבסמו אז נקרא א"דם הוי' במילואו העולה מ"ה וז"ש המד' מ"ה שמו הוי' שנאמר אנ"י "הוי' כלול דו"נ הוא שמי ומה שם בנו ישראל כלול דו"נ שנא' בנ"י (ב"ן נוקבא) בכרי ישראל דכר, כי תדע ע"י משה בחי' דעת בסוד וידע אדם את חוה וגו' וע"כ אמרו חז"ל אתם קרוים אדם שהוא כלול דו"נ וכדאיתא בזוהר אמור דף ק"ד כל הנקרא בשמי דא אדם דקב"ה קרי לי' בשמי' שנאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו עיי"ש, והן דברי המד' בסופו ד"א מי עלה שמים זה משה שנא' ומשה עלה אל האלקים, וירד זה משה שנא' וירד משה מן ההר אל העם ירצה לאשר משה בחי' דעת קו האמצעי הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה בחי' אמת המקשר ראש תוך סוף ע"כ הי' בכחו לקשר את ישראל שהתיצבו בתחתית ההר אל הראשון שאין ראשית לראשיתו בסוד יעק"ב חבל נחלתו ע"כ כתיב ויח"ן שם ישראל וגו' ר"ת "יעקב "חבל "נחלתו מי אסף רוח בחפניו זה משה בחי' רות דכתיב מלא חפניכם פיח כבשן וזרקו משה השמימ"ה כצ"ל כמבואר ברש"י ומפורשים במקומו במשלי מי צרר מים בשמלה זה משה שנא' נצבו כמו נד נוזלים בסוד הדעת שנא' בדעתו תהומות נבקעו ני הי' כלול חו"ג חסד לישראל לנגבא מיא ודין למצרים לאתבא מיא לאתרי' ע"כ בוקע ים לפני משה דייקא, מי הקים כל אפסי (ששה קצוות דזעיר) ארץ מלכות זה משה שהקים אהל מועד שהעולם הוקם עמו להקי' המשכן לא כתיב אלא להקים את המשכן משכן אחר הקים עמו שנקרא אהל כשם שהמשכן נקרא אהל שנא' וימתחם כאהל לשבת שעד שלא הוקם המשכן הי' העול' רותת משהוקם המשכן נתבסם העולם לכך נא' "להקים "את "המשכן שהוא ר"ת אהל כי נתבסם ע"י משה קו האמצעי מדת תפארת כלול ששה קצוות ששה פעמים ששה עולה אה"ל, א"ת המשכן רומז לבחי' מלכות כדאיתא בזוהר על ברכו את ה' המבורך עיי"ש יחוד דו"נ והיינו וימתחם כאהל לשבת בסוד לשב"ת יצרה והבן: ויהי ביום כלות משה וגו' במד' הה"ד אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום וגו' ולהלן אית' במדרש מלך בשר ודם כשנכנס למדינה ומקלסין אותו ומכבדין אותו הוא עושה צרכיהן אבל הקב"ה אינו כן אלא עד שלא עשו ישראל את המשכן נתן להם את הברכה שנא' יברכך ה' וישמרך ואח"כ ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וצריך ביאור: ונ"ל לפרש ובזה נבין הכתוב כה תברכו וגו' אמור להם וכבר כתבנו בזה ועתה נא' עפי"מ שפירשנו הא דכתיב וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר, דאינו לאמר לזולת דהא כולנו שתים מפי הגבורה שמענו אלא דבא לרמז למ"ש הלומד תורה לשמה היינו ע"ת לקיים זוכה לדברים הרבה אפי' אותן מצות התלוים בארץ ובבנין ביהמ"ק ואותן שלא באו לידי אדם. ע"י לימוד לשמה יחשב לו כאלו קיימם במעשה דמחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה ולא מחשבה רעה זולת בע"ז דכתיב למען תפוש את בית ישראל בלבם וכתב המהרש"א הטעם דישראל המאמין בה' מוקמינן לי' אחזקת כשרות ואמרי' אלו הי' בא' לידו הי' עשאה מלבד במחשבת ע"ז אז יוצא מכלל ישראל עיי"ש, ונ"ל דז"ש בא חבקוק והעמידן