ייטב לב במדבר תרכג

במחשבה לברוא במדה"ד ובזה פי' בעקידה והעלהו וגו' אשר אומר אליך שע"י העקידה שיעקד מדה"ד ימתק לרחמים בבחי' אמירה רכה וזהו כה תברכו כפי' הזוהר תבסמו האי כה בחי' דינא דמלכותא ע"י כהנים אנשי חסד עיי"ש וזהו אמור להם בחי' אמירה רכה היינו רחמים וז"ש המדר' מהיכן זכו ישראל לב"כ מאברהם כפי מאמרנו בעקידה עיי"ש: א"י עפ"י המד' דברים מ"מ לא גילה הקב"ה לאברהם שיתן לבניו המן כי צדיקים אומרים מעט כו' ואמרתי פירושו במקום אחר (תמצאנו בפ' בהעלותך כי שמא יגרום החטא והידיעה אינה מזדקק להבחירה לכך א"א הרבה רק מעט כי חבה יתירה נודעת שמגלין לו תחלה שיעשו לו טובה וכמו שהארכתי שם וזהו אמור להם יברכך ה' שיהי' נאמר להם יברכך ה' שידעו מזה תחלה ויתקיים ולא יגרום החטא לבטלו כי וישמרך מן המזיקים ואח"כ ושמו את שמי המורה על בלי תכלית על ב"י ואני אברכם עוד יותר ויותר כי אומרי' מעט ועושים הרבה והבן: ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן כך פתח ר' תנחומא מי עלה שמים זה הקב"ה שנאמר עלה אלהים בתרועה, וירד זה הקב"ה שנאמר וירד ה' על הר סיני, מי אסף רות בחפניו זה הקב"ה שנא' אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, מי צרר מים בשמלה זה הקב"ה שנאמר צרר מים בעביו, מי הקים כל אפסי ארץ זה הקב"ה שהוא מחי' מתים שנא' יחי' מתיך נבלתי יקומון, ונאמר ה' ממית ומחי' מה שמו ה' שנאמר אני ה' הוא שמי, ומה שם בני ישראל שנא' בני בכרי ישראל, וצריך ביאור מה ענינו להכא, ואולם ברבה מסיים ד"א מי עלה שמים זה משה שנא' ומשה עלה וגו' מי הקים וגו' זה משה שנא' להקים את המשכן עיי"ש, ואפשר לפרש התנחומא כפי גירסא שלפנינו שנתכוון לדברי הזוהר יתרו דף ע"ט א' יי עלה שמים דא הוא משה כו' מי אסף רוח דא הוא אהרן כו' הוא תני האי והוא אמר מי עלה שמים דא קב"ה כו' תו א' מי עלה שמים כו' אלין אינון ארבע קטירי עלמא אש רוח מים עפר וכו' שפיר קאמר וכלא חד מלה וכלהו אתקיימו בקב"ה כו' סיפא דקרא ומה שם בנו בני בכורי ישראל כו' עד אחזיאו לי' בחלמא חכמה ותפארת במקדשו אזיל לגבי' דר"ש א"ל הכי חזינא בחלמא זימנא אחרא חזינא ספרא דאגדתא כתיב בי' חכמה לעילא תפארת לתתא במקדשו לגבייהו א"ל ר"ש כלא אחזיאו לך חכמה שמו תפארת בנו, ובזוהר ויקהל דף קצ"ז ב' מי עלה שמים דא קב"ה מ"י הא אוקימנא והכא איהו רזא דרתיכא עלאה ארבע סטרין דעלמא דאינון יסודי קדמאי דכולא וכלהו תלי' בההוא דאקרי מי כו' הה"ד ויקהל משה דא רזא דשמים, את כל עדת ב"י אינון תריסר משריין עלאין קדישין עיי"ש ובמקד"מ ובין תבין את אשר לפניך ויהי' דברי התנחומא והזוהר לאחדים בידך אבל עוד לנו דברים בגו עפי"מ דאיתא בזוהר במדבר ר"א פתח ויברא אלקים את האד' בצלמו בצלם אלקים כיון דא' בצלמו מאי בצלם אלקים אלא ודאי תרין דרגין דכלילן דכר ונוקבא חד לדכר וחד לנוקבא ובגין כך דו פרצופין הוו דכתיב זכר ונקבה ברא אותם וכליל הוה מכל סטרוי ואע"ג דנוקבא אחידת בסטרוי היא נמי כליל' מתרין סטרין למהוי שלים בכולא (ופי' המקד"מ שאדם מבתי' מ"ה וכלול עמו ב"ן דמ"ה וחיה ב"ן וכלול עמה מ"ה דב"ן והרמ"ז כתב שם ד"ו במילואו דל"ת וי"ו עולה פרצו"ף גימ' תנ"ו מנין ה"פ הוי' ה"פ אד' עה"כ ה' חסדים ה' גבורות עכ"ד) כיון דסרח אתמעטו פרצופין כו' ולא אשתלים עד דאתא אברהם ואחיד בימינא אתא יצחק ואחיד בשמאלא כיון דאתא יעקב אתקיים עלמא, ועכ"ד לא אשתלים עד דקבילו ישראל אורייתא בטורא דסיני ואתקם משכנא כדין אתקיימו עלמין ואתבסמו עלאין ותתאין עכ"ל, וז"ש כאן ויהי ביום כלות משה ואז"ל כלת כתיב ובס"ת כתיב בוא"ו וכתב האור החיים שזה ע"ד נקבה תסובב גבר והוא"ו הוא החתן נעלם תוך כלת עיי"ש הרי יחוד דו"נ ע"כ כלו"ת בוא"ו עולה תנ"ו ה"פ ה"וי' וה"פ אדני עה"כ ד"ו פ"רצוף והבן. ועז"א ר' תנחומא מי עלה שמים כולל אש ומים חו"ג שם שמי"ם זה הקב"ה שנא' עלה אלקים נוקבא בתרועה הלוי' בקול שופר יחוד דו"נ שזה סוד שאחז"ל כשישראל תוקעין בשופר הקב"ה עומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים, וירד זה הקב"ה שנא' וירד ה' על ה"ס ושם נא' וידבר אלקים הרי דו"נ (והיינו דכתיב במתן תורה ויהי ביום השלישי ואיתא בזוהר ביום השלישי ודאי דא רחמי מנלן דכתיב ויט שמי"ם וירד ובהאי אתגלי קוב"ה לישראל אקדים להו רחמי ולבתר יהב להו אורייתא מסטרא דגבורה והיינו דכתיב בי' וקול שופר עיי"ש בזוהר) מי אסף רוח בחפניו זה הקב"ה שנא' אשר בידו נפ"ש כל חי דא נוקבא ורו"ח דא דכר, מי צרר מים בשמלה זה הקב"ה שנא' צרר מים בעביו יש לרמז בזה דברי הזוהר בשלח דף נ"א