ייטב לב במדבר תרכב

א"י דכתיב ועבדת"ם את ה' א' וברך את לחמ"ך וגו' פתח ברבים ומסיים בלשון יחיד ופירשתי כי אין עבודה אלא תפלה וידוע כי תפלה צריך שיהי' בצבור וכן בכל המצות אמרו אינו דומה יחיד העושה מצוה למרובים ומצוה דרבים עדיפא, וז"ש ועבדתם ברבי' אבל שילום השכר לא ישלם כפי מה שרבים ניזונים ומתפרנסים יחד שאז נר לאחד נר למאה שאינם צריכים כ"כ כמו שצריך כאו"א כשהוא בפ"ע וכמבואר בחו"מ סי' סמ"ך וסי' קע"ז סעי' ד' שיחיד צריך יותר כשהוא לבדו וז"ש יברך את לחמך ואת מימיך דייקא כלו' שישלם לכל א' וא' כפי מה שיחיד צריך וז"ש אמור לה"ם ברבים יחד יברכ"ך וגו' לכאו"א כפי מה שצריך לבדו והבן: א"י עפ"י דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון כו' ובש"ס אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין ובכתבי קדש של מוזלה"ה אמר לפרש כי מלאכי השרת אינם מקלסין רק כשהיא עת רצון כענין מה מקלסין למלך בשעת הזעם ואין בידם לפעול עת רצון אבל ישראל בתפלתן ברבים עושים עת רצון והיינו ואני תפלתי לך ה' עת רצון, והנה הבעש"ט פי' רצון יראיו יעשה וגו' כי לפעמים האדם מבקש ומתפלל על דבר שהוא לרצון לו והשי"ת צופה ומביט אחרית הדבר מראשיתו כי ברבות הימים יצמח מזה דבר שהוא לא טוב עכ"ז רצון יראיו יעשה תיכף וגם אח"כ בבוא הדבר שהוא לא טוב גם אז ואת שועתם ישמע ויושיעם להפכו לטוב עכ"ד ז"ל, והיוצא מזה דיש כמה תפלות שמתפללים ע"ד שהם טובים כעת לפי ראות עיני האדם והם רעים בעיני הצופה ומביט עד סוף הדבר ושיענה להקורא כרצונו ושיהי' אח"כ ג"כ טוב הוא כמו שני הפכים ואין לבקש ענין כזה רק בעת רצון וזש"ה כי כשאני תפלתי לך ה' בעת רצון אני אבקש ברב חסדך ענני מיד ובאמת ישעך שיהא ישועה נצחית על כ"ד כי ברבים יכולים לפעול שני הפכים וז"ש ועבדתם את י"א זו תפלה ברבים אז וברך את לחמך כו' אח"כ והסירותי מחלה מקרבך כי רוב חלאים על עסקי רוב אכילה ושתי' וזה שא' הגם וברך את לחמך אעפי"כ והסירותי מחלה מקרבך והבינהו, וז"ש אמור לה"ם ברבים יברכך ה' תיכף ואח"כ וישמרך לעתיד: יאר ה' פניו אליך ויחנך איתא במד' יאר עיניך במאור התורה ויחנך יחנה אצלך, יבואר עפימ"ש בנוע"מ לפרש חרב אל הבדים היינו שעוסקים בד בבד בלא זווגא דשכינתא לכן ונואלו שמתטפשין אבל בזווא דשכינתא מתחכמים ע"ד וה' עמו שהלכה כמותו בכ"מ כמו שפי' מוזלה"ה עפ"י החן טוב פרשת משפטים וז"ש יאר עיני"ך במאור התורה אפי' כשאתה לומד לבדך ושמא תאמר הלא מתטפשין לכן א' ויחנך וחנה אצלך וכיון שהשכינה שורה עמך תכוון אל האמת, עוד איתא במד' ויחנך יחון אותך וישמע לקול תפלתך כדכתיב יחנך לקול זעקך ביאורו עפ"י דברי הרמ"א ז"ל הראיני את מראיך המיוחד לך צלם אלהים שבך אז השמיעני את קולך עיי"ש ר"ל כיון שיש לנו צלם אלהים ויש לנו פני אבינו שבשמים כביכול אז קולנו ערב עליו כמו בן המתחטא לפני אביו כו' כי כל בן יש לו דמות אביו וזהו יאר ה' פניו אליך אז ויחנך יחנך לקול זעקך, והגם שאין מגיע לך הארת פנים בדין לז"א ישא ה' פניו אליך לשון וישא משאת כו' שיתן לך במתנה פניו צלם אלהים ובזה וישם לך שלום ע"ד שכ' ורגזו וחלו מפניך ממש מדיוקנך ושמו את שמי כו' ע"ד וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך וגו': א"י ויחנך שתהי' חוננים זא"ז כדאיתא במדרש ע"כ ישא ה' פניו אליך הגם שמלאכי השרת שאלו למה אתה נושא פנים לישראל כאן לא ישאלו כיון שתהי' חוננים זא"ז והי' מעשה הצדקה שלום שלא יקטרגו העני' לזה מדה כנגד מדה וישם לך שלום שלא יהי' מי שיקטרג עליך א"כ ישא לך פנים לכנוס לפנים מהשורה והבן, א"י ע"י שתהי' חוננים זא"ז ישם לך שלום רמז לביאת משיח הנקרא שלום והבן. כי גדולה צדקה שמקרבת הגאולה: אמור להם ירמוז עפ"י הזוהר כי אמו"ר עם הכולל גימטרי' רמ"ח ועפ"י האלשי"ך עה"פ ויקח רמ"ח בידו וזו אמו"ר (רמ"ח אבריהם יהי') להם מסור בידם כי צדיקים לבם ברשותם ואם לבך לי אנת כולא דילי א"י עפ"י שא' מי שמשים עצמו כמדבר שפי' בס' אהבת שלום שר"ל כמדבר שמקיים בעצמו דבורו וחכם מה הוא אומר ובזה פירשתי אתה העדותה בנו (ר"ל מה שבנו זה) לאמר לזולת וזהו הקם לעבדך אמרתך וגו' וזהו אמור ר"ל אמירת ד"ת היוצא מפיהם יהי' להם לעצמם להתקיים בלבבם: א"י עפי"מ שפירשו ברוך שאמר (דייקא) והי' העולם בבחי' אמירה המורה על רחמים ולא בבחי' שעלה