ייטב לב במדבר תרכ

לברך ברכה כללית המשולשת בתורה לכל ישראל אבל באמת צריך כאו"א ברכה פרטית זה בני וזה חיי וזה מזוני וזה רפואה וזה חירות וכדומה לא ראי זה כראי זה וזה א"א לבן אדם לומר ברכה אחת שיהי' סובל ברכת כאו"א בפרטיות איש אשר כברכתו דייקא הצריך לו יברך אותו אבל הענין כי כבר אמרו כה תברכו בשם המפורש והיינו במקדש ולא בגבולין והטעם לזה איתא במפורשים כי ההוגה השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב והטעם כי שם הוי' ב"ה הוא שם המפורש מורה על עצמותו שהוא אחדות הפשוט וזה א"א לב"א להזכירו בבחי' אחדות כי אות א' קודם לחברו בלתי הכהנים הנגשים אל ה' במקדש לא הי' הם מזכירין את השם בלתי כי השם יצא מפיהם מפי השכינה המדברת מתוך גרונם וזה כשהיו שומעים את השם הנכבד והנורא מפורש יוצא מפי כהן גדול יוצא מאליו וזה בכל המקום אשר אזכיר את שמי אזכיר דייקא ולא תזכיר (וכמו שפי' האריז"ל) אז אבא אליך וברכתיך, וא"כ נאמר כמו שהי' השם המפורש יוצא מפי השכינה המדבר מתוך גרונם כ"כ כל ברכת כהנים המשולשת בתורה הי' יוצא מפי השכינה ולכך הי' סובל ברכה פרטיות לכאו"א כפי הצריך לו ע"ד זכור ושמור בדבור אחד נאמרו מה שאין הפה יכול לדבר, והיינו דכתיב כה תברכו את בני ישראל אמור להם לא אמר אמרו או אמור כ"א אמור בקמץ מאליו מפי השכינה המדבר מתוך גרונם לכך אם כי אמור להם לכלל עכ"ז יש בו ברכה פרטית לכל א' וא' יברכ"ך וישמר"ך דייקא וכדאי' במד' יברכך בבנים יברכך בממון לכאו"א לפי הצריך לו וראי' ע"ז אמר ושמו את שמי המיוחד לי על ב"י וזה א"א מפיהם כ"א מפי השכינה ע"כ ואני בעצמי אברכם לישראל וכדעת ר"ע, ועפי"ז מבואר היטב פלוגתתן של ר"י ור"ע כי ר"י סובר מדכתיב אמור להם שפירושו אמור מאליו מפי השכינה ממילא נשמע שישראל נתברכו מפי הגבורה ע"כ סובר ואני אברכם לכהנים ור"ע סובר דאי מאמור להם יש לפרש כפי' התרגום כד יימרון להון ואכתי לא נשמע שנתברכו ישראל מפי הגבורה כ"א מפי הכהנים ולזה א' ושמו את שמי המיוחד לי על בנ"י ואני אברכם לישראל וכדפי' וא"ש, והשתא א"ש מה דקא' לר"י דמוקי ברכה לכהני' במקום ברכה דישראל דלכאורה קשה דלמאי דפי' לדברי שניהם מוכח שנתברכו ישראל מפי הגבור' א"כ ברכה דכהנים לישראל ל"ל, ולמה צוה לכהנים לברך את ישראל יברך הוא בעצמו לישראל מבלעדי פי הכהני' אבל הענין עפ"י דכתיב בפרשת דברי' שאמר משה יוסף עליכם ככם אלף פעמים ופרש"י זה משלי וה' יברך אתכ' כאשר דבר לכם, והקשה מוזלה"ה א"כ ברכה דידי' למה לי, ותי' עפ"י שאמרו גדולים מעשה צדיקים יותר ממעש' שמים וארץ לזה הי' צריך ברכה דידי' עד מקום שידו מגעת והוא אלף פעמים עיי"ש טעמו באורך, והמותר משל הקב"ה עכ"ד לעניננו, והשתא ניחא דמשו"ה צוה ה' לכהנים לברך את ישראל אם כי הי' השכינה מדברת מתוך גרונם רצה שיצא ברכת ה' מפי הכהנים כי גדולי' מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ וא"כ נתברכו ישראל מפי ה' ומפי הצדיקים הם הכהנים, והשתא ניח' דאי מואברכה מברכיך לא נשמע כ"א שהכהנים מתברכי' מפי ה' אבל מפי צדיקים מנ"ל והרי גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ וע"כ כתיב ואני אבול' לכהנים במקום ברכה דישראל, ופרש"י דהכי עדיפא שמתברכין עם השאר כלו' כי ברכת כהנים יברכך היוצא מפי השכינה המדברת מתוך גרונם הי' כולל את ישראל ואת הכהנים בדבור אחד וא"כ בין ישראל ובין כהנים נתברכו מפי הגבורה ומפי הצדיקים הם הכהנים בעצמם והבן זה כי הענין נכון: כה תברכו את ב"י אמור להם וגו' במדר' תהיין זנו ישראל לברכת כהנים מאברהם דכתיב כה יהי' זרעך ורבנן א' ממתן תורה דכתי' כה תאמר וגו' עוד שם כה תברכו בעמידה כה תברכו בנשיאת כפים דכתי' וישא אהרן את ידיו וגו' וכ"ה בגמ' סוטה עיי"ש גם להבין הא דכתיב ידו וקרינן ידיו ודברי האריז"ל ידועים ועוד לאלקי מילין עפימ"ש השל"ה שיש ד' בחינות עבודה וז"ש ואני, יראה תתאה עובד את עצמו מיראת העונש עבדך יראה עלאה, בן עובד מאהבה, בן אמתך, יראה הגדולה מאהבה עיי"ש והנה הכהנים הוצרכו לברך את ישראל בדחילו ורחימו וזה ענין נשיאת כפי' שתי ידים רומזים לדחילו ורחימו ואח"כ באו לבחי' יראה הגדולה מאהבה עד שמתוך היראה האהבה מצומצמת בלתי נכרת כי האהבה מכוסה ביראה וזה דכתיב ידו ובאמת הוא ידיו כפי' הקרי והבן ונקדים עוד דברי היער"ד שמפרש אומרם ז"ל אהא דדוד זמירות קרית לי' חייך שאני מכשילך בדבר שתינוקות של ב"ר יודעי' אותו שנא' ולבני קהת לא נתן כי התורה בחי' בתי גואי שרפים עומדים שהיראה גדולה כ"כ עד שתכסה השמחה והאהבה עי"ש ועי' בארוכה בספר ישמח משה פ' וישלח על ויותר