ייטב לב במדבר תריז

המקריבים הם המביאים שפע הפרנסה וז"ש כי "את אשי ה' ר"ל עם אשי ה' הקרבנות "לחם אלהיהם (ההשפעה) הם מקריבים עכ"ד וא"כ מדידהו קא אכלו כי הם המשפיעים אלינו ולכך צריך להקריב לתת להם התרומה ולא שיצטרכו לחזור אחר הגרנות כאלו מבקשים מתנת חנם, וז"ש וכל תרומה וגו' אשר יקריב"ו (דייקא) לכהן והטעם לו (לכהן) יהי' כי שלו הוא והיינו דכתיב ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא והיינו דתנן משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומת"ן דייקא כי שלהם הוא וע"ש בתוסיו"ט, ובהדרן עלך להש"ס הארכתי בזה: ואיש את קדשיו לו יהי' וגו' יבואר עפימ"ש בחלה אי בעי מיתשל כדידי' הוא לעבור עלי' בב"י ואמנם זהו קודם נתינה לכהן אבל אחר שכבר נתנה לכהן לא מהני שאלה כמבואר בגמ' וברא"ש בנדרים וז"ש ואיש את קדשיו לו יהי' הם נחשבים שלו מטעם אי בעי מיתשל אך איש אשר יתן לכהן שכבר נתנו לכהן אז לו (לכהן) יהי' ולא של הנותן דתו לא מהני שאלה והבן: או יאמר איש אשר יתן לכהן לו יהי' בהקדם לפרש מאמרם א"ד שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב עפימ"ש בתו"ח ע"ז ד' ד' אהא דכתיב זרעו לכם לצדקה כי הקב"ה חושב כמה הי' הנותן מרויח במה שנתן צדקה אלו הי' עושה בו מו"מ ולכן משלם לו הן ופירותיהן ופ"פ וזה ענין זריעה שמצמיח עכ"ד וז"ש א"ד שאדם אוכל פירותיהן היינו הריוח שהי' מרויח בעוה"ז ושכר גוף הקרן שנותן נשאר לעוה"ב ואלו הן כיבוד או"א וג"ח שכ"ז צריך לפזר עליהן מעות ות"ת כנגד כולם ר"ל שבשעה שלומד תורה ומבטל מעסקים הקב"ה חושב אלו לא למד כ"א עשה מו"מ כמה הי' מרויח ומזה הריוח כמה היה מרויח ועולה כ"ז משלם לו הן ופירותיהן ופ"פ כאמור: ובזה מובן מאמרם יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם הבעה"ב ביאור הדבר כי העני המקבל אינו עוסק במו"מ ואינו מרויח במעות שמקבל והקב"ה משלם לנותן את הקרן והריוח שהי' יכול להרויח ובזה עצמו מובן מה שאמרו שגמ"ח לעשיר גדול מצדקה כי אם תומך יד עשיר להלותו לעת הצורך הרי העשיר מרויח בו ומזה הריוח ג"כ יעלה ריוח משא"כ עני שאין לו הנאה רק כפי גוף הקרן וז"ש אי"ש א"שר י"תן לכהן ר"ל כפי ערך הניתן שהי' מרויח בהתבואה לו יהי' וזה שפרש"י ממון הרבה כלו' הן ופירותיהן ופ"פ ולא לפי ערך הכהן המקבל שאינו עוסק במו"מ והבן: אם לא שכב וגו' הנקי הא אם שכב חנקי, נ"ל ביאור הדבר עפימ"ש החנוכי הפלואי הוא שנאמר שבטי יה עדות לישראל ששם זה מעיד שהם הי' גדורים מעריות ופירשו המפורשים עפימ"ש איש ואשה זכו פירש"י להיות גדורים מעריות] שכינה ביניהם היינו היו"ד באיש והה"א באשה לכך שם י"ה משלהם ניתן להעיד עליהם וידוע כי ע"י חטא ועון נסתם חלון של ה ונעשה ח וזה שאמר אם לא שכב וגו' הנקי ואם שכב חנקי וז"ל הזוהר פנחס דף רנ"א ע"ב גער חית קנה דא חי' דאתאחיד בה עשו, במצרים איהי שלטא ומנה נפקו כמה שלטנין וכלהו ברזא דחמץ כיון דתבר לה קב"ה חי"ת דהאי חיה דאקרי חמץ הוה מצה, ופירשו המפורשים כי י"ה בא"ת ב"ש מ"צ א"כ חי"ה הוא חמ"ץ וא"כ כשהאשה תמעול מעל באישה בחטאה פוגמת בשם י"ה שבאיש ואשה ונותנת כח לאותה חיה רעה שהוא חמץ והיינו דכתיב מצח אשה זונה היה לך וגו' מצ"ח אותיות חמ"ץ: איש או אשה כי יפליא וגו' במד' הה"ד שוקיו עמודי שש שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו כמ"ד ועלי תשוקתו, ומנין שכן הוא אומר שנאמר ויכלו השמים והארץ ואין ויכלו אלא לשון תאוה שנאמר נכספה וגם כלתה נפשי, עמודי שש שהעמיד כל מעשה בראשית לששה ימים שנאמר כי ששת ימים עשה ה' וגו', והוא משולל הבנה ובפרט מה שא' שנשתוקק הקב"ה כו' ומביא ראי' מדכתיב ויכלו לשון תאוה והלא מזה משמע שהשמים והארץ היו משתוקקים ונ"ל דכן צ"ל שנא' ויכלו השמים והארץ וגו' ויכל אלקים וגו' ואין ויכלו ויכל אלא לשון תאוה שנא' נכספה וגם כלתה נפשי וגו' דמקרא ויכל מוכח שהקב"ה נשתוקק למלאכתו, ועפי"ז יבואר היטב עפי"מ שכתב האוה"ח פ' בראשית לפרש מקראי קדש אלו עפ"י הידוע כי הקב"ה מקומו של עולם ומלא עולם נמצא שהוא סובב כל עולם באור מקיף ומלא כל עולם בפנימיותו ועשה ה' ככה לאשר כל קיום העולם תקוע ביתדות ומסמרי חשק הבורא לצד כלות ונטות רוחניות שבו להתקרב להנערב לאורו ית' וע"כ ברא ה' את העולם כדורי והבן ובזה עמד ונתקיים העולם באמצעות התשוקה אליו ית"ש וז"ש ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ע"ד או' כלתה נפשי ובזה נשלמה ונתקיימה הבריאה וז"ש