ייטב לב במדבר תרטו

בפיו ובלבבו לעשותו ומה שנראה רחוק הוא מכח הזוהמא שלא פסק מקרב איש אבל בהוציא הזוהמא אז נאמר לא בשמים הוא וגו' כי קרוב אליך הדבר וגו' והראיה על זה שתחלה צריך להיות סור מרע ואחר זה עשה טוב ממה שמצינו שא' הקב"ה משכו וקחו לכם צאן של מצוה וכ"כ מה שצוה ה' למול קודם עשות הפסח וכל ערל לא יאכל בו הוא מה"ט שתחלה צריך לסור ממנו כח הרע לכרות הערל"ה שהוא בהיפך אתוון ר"ע לזה' שכל כח התאוה והזוהמא הוא באותו מקום והוא כללא דכולא שייפין ולזה צותה התורה מקודם למול ערלת הבשר ובהסיר הערלה ובהתיש כח הדם מאותו מקום ממילא נחלש כח התאוה שבאדם ונתול ערלת הלב שזה טעם מצות מילה ע"ד הפשוט כמבואר בספרים] אח"כ צותה התורה עשות הפסח, וממילא מובן אם כבר חטא תחלה צריך לתקן מה שחטא ולרצות את בוראו אח"כ יעשה הטוב. וזאת תורת המסורה המיל לו כל זכר ואז יקרב לעשותו לפסח וכ"כ אם חטא ואז ירצו את עונם, אז תצליח את דרכך ואז תשכיל משא"כ אם יקדים עשות הטוב בטרם יסור מרע לא יצליח בדרכיו כי לא לרצון יהיה וכאשר שמעתי לפרש שוא לכם משכימי "קום היינו קום עשה מאחרי "שבת הוא הל"ת שהוא שב ואל תעשה כי אם מתחלה יקיים שב ואל תעשה מה שאסרה תורה אח"כ יקיים קום ועשה המצות שבתורה: וז"ש וישלחו מן המתנה כל צרוע זו ע"ז וכל זב זו גילוי עריות וכל טמא לנפש זו שפיכות דמים כדאיתא במדרש רבה שהן כללות עבירות החמורות שבתורה שמהן מסתעפין ענפי יתר העבירות ולא יטמאו את מחניהם [אבריהם[ אשר אני שוכן בתוכם דייקא ויעשו כן בני ישראל וישלחו אותם וגו' אז כאשר דבר ה' אל משה [כל התורה כולה] כן עשו בני ישראל כי אחר שסרו מהרע היה קרוב אליהם דברי כל התורה בפיהם ולבם לעשותם וכאמור: איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' והתודו וגו' להבין אומרו מכל חטאת האדם גם להבין הלא המצוה להתודות היא מצוה כללית לכל חטאים ומדוע פרט מצוה זו דוקא בחטא זה. וע"ד פשוט יש לומר כי עיקר ההבדל שבין אדם לבהמה הוא כי בהמה אין בה דעה והשכלה והאדם יש בו דעה והשכלה ובהמה אינה מדברת והאדם מדבר כדכתיב ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא נמצא אם כחש בו בחברו ונשבע על שקר הרי נחסר ממנו הדעה והדבור כי אלו היה בו הדעה והשכלה והאמין בה' לא היה נשבע בשמו יתברך לשקר וגם פגם בבחי' דבור הרי נחסר ממנו כל מעלת האדם: וז"ש כי יעשו מכל חטאת [חסרון בחי'] האדם וגם כי שנה באולתו בין אדם לחברו ובין אדם למקום וז"ש מכל חטאת האדם בין אדם לחברו וגם למעול מעל בה' ועכ"ז והתודו מהני וידוי ק"ו לשאר חטאים דמהני והבן: עוד ירמוז באומרו כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' מה שאמרתי בעמדי במקהלות בין כסא לעשור לעורר לבב העם להשליך רוע שאור עד"מ לחולה שכל אבריו כואבים לו מכף רגל ועד ראש יקראו לרופא ועם לבבו ישכיל אם לתת לו תרופה וסמי רפואה לכל אבר ואבר בפרוטרוט כל הסמים לא יספיקו עמד וחקר מהיכן מקור שורש החולאת הזה בא אין זה כ"א מחמת שאכל מאכלים רעים ונתקלקל האצטומכא ומזה בא חמימות או קרירות שבקרבו המכאיב כל אבריו ע"כ אמר טוב תתי לו להקיא או לשלשל לזכך האצטומכא וממילא רפאות תהי' לעצמותיו, וכ"כ בחולי נפש מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום מלא חטאים ועונות ופשעים ולתת רפואות לכל אבר ואבר בפ"ע הזמן יכלה וכו' ע"כ נעמוד על המחקר מהיכן נצמח כללית החולאת אין זה כ"א מכח שהעין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרים בין ער בין ישן או שמהרהר ביום ובא לידי טומאה בלילה ר"ל ופוגם באות ב"ק כללא דכלהו שייפין ומזה עבירה גוררת עבירה להחטיא גם שאר האברים כי בנפול היסוד הוא קדושת האבר הזה נופל כל הבנין כנודע ומי יאמר זכיתי לבי מזה ואם דוד הע"ה בקש חטאת נעורי ופשעי אל תזכור אנן יתמי דיתמי מה נענה וכי יקום אל וכי יפקוד ויספור וימנה אשמותינו בזה אשר רבו מלמנות מה נאמר ומה נדבר להצטדק לפניו הלא נבוש ונכלם, עתה הגיע העת לחננה ופלגי מים תרדנה עינינו מאין הפוגות בלב נשבר נדכא ונכלם באמור אליו אנא הלבן כתמי חטאי שושנה יחביאנו צל ידך תחת כנפי השכינה, אחי ורעי מי בכם ירא ה' יאזין יקשיב וישמע כי ע"י חטא זה גלינו מארצנו וגלה יקרנו וניטל כבוד מבית חיינו חרבה עירנו ושמם בית מקדשנו זה זמן זמנים טובא עבר זמן כלה קציר ואנחנו לא נושענו [כמבואר בספרי' הקדושי'] ולדעתי זאת תורת המסורה לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה, כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה הן