ייטב לב במדבר תריד

כמו השירה דכתיב זה אלי ר"ל שהשיג בשכלו כ"כ כאן זה קרבן וכדפירשתי לכך היה חביב להקב"ה כי היה נדבת הלב ורצונית וע"כ באותן שהיה ראשית עבודתן בבחינת עבודה שבלב ומכח השגת שכלם כתיב למשפחותם ואח"כ לבית אבותם היינו הקבלה ובאותן שהי' תחלת העבודה מצד הקבלה כתיב לבית אבותם למשפחותם כי אח"כ על ידי המעשה נשלם העיון והשיגו גם על ידי שכלם, ועי' בריש ספר העקרים ובפירושו כי השכל בא מכת המעש"ט עי"ש ולכן א' כאן גם לבית אבותם ר"ל הגם שעיקר עבודתן מצד הקבלה עכ"ז נשא את ראשם כי אח"כ באו להשגת השכל מעצמותם דייקא למשפחותם והבן: וע"ד רמז ירמוז בהקדם לפרש מאמרם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם וכו' עפ"י אומרם ההולך בדרכי אבות הקב"ה מתקותם עליו בזכות אבות ויש להבין אם כן ל"ל זכות אבות הלא יש לו זכות עצמו אבל הענין על פי מה שכתבו שיש עבודה הבא מכח השכל, ועבודה הבא אך מפאת הקבלה מאבותינו וכמ"ש החוה"ל בארוכה והנה מבואר בכלי יקר פ' בהעלותך שענין הליכה נופל על תנועות הרגלים אם שדעתו עודנו קשורה במקומו הראשון עכ"ז הולך הוא וע"ז א' ההולך בדרכי אבות ר"ל שעבודתו אינה מכח דעתו ושכלו והליכתו הוא בלא כוונה אך מכח שכן דרכי אבותיו ועכ"ז הקב"ה מתקומם עליו בזכות אבות אשר עבודתם היה מכח שכלם והכרתם את תפארת יקר גדולת עבודת המלך מ"ה ב"ה, ובזה נ"ל לפרש אם בחקותי תלכו שהקשו מדוע נרמז שכר עוה"ז ולא שכר עוה"ב ולמ"ש יתכן על פי דברי חובות הלבבות כי על המעשה תגיע שכר בעולם הזה הנגלה ועל המחשבה העבודה הצפונה בלב השכר בעילם הבא עין לא ראתה וזה אומרו אם בתקותי תלכ"ו אפי' רק בבחי' מעשה בלא מחשבה שלא תשיגו טעמי המצוה ומתיקות התורה אך עכ"ז ואת מצותי תשמרו וגו' בדרך חק, או ע"ד שא' דוד בכל יום הייתי מחשב כו' ורגלי מוליכות אותי לבית הכנסת אז ונתתי גשמיכם וגו' כי על המעשה מגיע שכר עוה"ז ולכן לא א' שכר הרוחני כי זה מגיע רק על המחשבה ופשיטא שאין הקב"ה מקפח שכר וכאן לא איירי רק ממעשה בלא מחשבה והשמיענו שאפילו על זה יש שכר והיינו בעולם הזה וז"ש המדרש על זה ז"ש הכתוב חשבתי דרכי וגו' א' דוד בכל יום הייתי מחשב לבית פלוני אני הולך ורגלי מוליכות אותי לבית הכנסת כו' היינו בחינת מעשה בלא כוונה ומחשבה והשמיענו כאן דאפילו בכה"ג יש שכר עוה"ז והמדרש מפרש הפ' היטב כדפירשתי וזה שא' הכתוב והיה עק"ב תשמעון וגו' ר"ל אם תשמעו בבחינת ראש ומחשבה שבמוח אין צריך לזכות אבות אבל אם תשמעו רק בבחי' עקב הרומז לתנועת הרגלים בלא הראש היינו בלא כוונה אך בחינת ההולך בדרכי אבות [או מחמת שאתם ברא כרעא דאבוה שע"ז א' עקב] אז ושמר י"א לך את הברית, והיינו הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם בחינת מעשה בלא מחשבה כי הרי אנו בקיאים בקביעא דירחא ואינם יודעים טעם למה עושים יום טוב ב' זמנין דגזרי מלכא גזרה ואתי לקלקולי ר"ל אם נלך בדרך אבות אפילו בהליכה בלא כוונה עכ"ז בזכות זה יהיה בידינו כח לבטל גזרות רעות כי יהיה אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו וזה א' נשא את ראש בני גרשון היינו בני הגליות הנגרשין מהסתפח בנחלת ה' כי גם הם לבית אבותם למשפחותם ר"ל הגם שאינם יודעים שום טעם עכ"ז הולכים בדרכי אבות ושומרים יום טוב ב' ובזכות זה ראוי להם נשיאת ראש והרמת קרן במהרה: צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה וגו' ויעשו כן ב"י וגי' כן עשו בני ישראל, יש להבין מאי כן עשו וכאשר דקדק רש"י למעלה פ' בא עי"ש: ונ"ל בהקדם לבאר המסורה המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, ואז ירצו את עונם אז תצליח את דרכך ואז תשכיל, עפ"י מ"ש לא בשמים הוא וגו' כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו. ולכאורה לפי ראות עיני האדם לא כך הוא אבל הענין מבואר בספ' כי כתיב מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראו"ת טוב שיהיה הטוב נחמד בעיניו מלשון רואה אני את דברי אדמון עז"א תחלה סור מרע אחר כך ועשה טוב כי תחלה צריך להסיר זוהמת הרע מקרבו ואז יטעום טעם מתיקות התורה והמצות כמ"ש דוד הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש וגו' ומבשרי אחזה כמו בחולי הגוף בעוד שהאצטומכא איננו נקי אפילו נותנים לו כל מעדנים לא יטעם בו טעם מתוק כי אם מר לו מר כ"כ בחולי הנפש מתחלה צריך לזכך הלב והאברים מזוהמת החטא אח"כ יטעם ויראה כי טוב דרך התורה והמצוה ובכל כחו כסוף יכסוף ויחפוץ ויחשוק בחשק נמרץ לעשותם ולא ינוח ולא ישקוט עד אם יבצע מעשהו ויפק רצונו וחפצו למלאות רצון קונו וחפץ צורו ית' שמו ואז בהיותו בר לבב ונקי כפים באמת הדבר קרוב מאד