ייטב לב במדבר תריג

להון דינא דהאי עלמא ודעלמא דאתי וכן מצינו באברהם שנאמר למען אשר יצוה את בניו וגו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם וגו' ולכאורה זה הוי עמל"פ, אבל יובן עפ"י האמור ברמב"ם סוף ה' תשובה וגדולי חכמים הזהירו אל חהיו כעבדים המשמשים את הרב עמל"פ אלא מפני שראוי לשמשו כלוי לעבדו מאהבה וכל העוסק בתורה ומצו' בשביל שכר או מיראת עונש ה"ז שלא לשמה וא"ת יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה שמתוך כך בא לשמה לפיכך כשמלתדין הקטנים ונשים וכלל עמי הארץ אין מלמדין אותן אלא לעבוד מיראה מכח שכר ועונש עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה עכ"ד, ולכן הרוצה להוכיח לרבים עמי הארץ להרגילם לעבודה צריך להוכיחם בשבט מוסר מכח שכר ועונש שזה השער להכניסם לדרך עבודה עד שתרבה דעתן לעבוד מאהבה, וז"ש צדיק כתמר יפרח מה תמר צלו רחוק כך מתן שכרן של צדיקים רחוק מה"ן עד לעולם הבא כלו' שמתן שכרן רחוק מדעתן עד לעולם הבא והכוונה שאינם משימין אל לבן כלל בעוה"ז ממתן שכרן ואינם עובדים בעבורו כלל כי אם מאהבה, וז"ש שתולים בבית ה' היינו הפנימי העבודה מאהבה ועז"א בחצרות אלהינו מה שלפעמים עומדים בחצרות אלהים היינו להוכיח במוסר מכת יראת שכר ועונש שזה שער לטרקלין הוא למען יפריחו לזולתם להרגילם לעבודה כאמור ועז"א מה תמר יש לו תאוה כך צדיקים תאותם להקב"ה שנא' נפשי אויתך בלילה וגו' שעובד מאהבה כי כאשר משפטיך לארץ ר"ל מה שאני מודיע משפטיך שכר ועונש לעמי הארץ הוא כי עי"ז צדק למדו יושבי תבל אבל הם בעצמם עובדים מאהבה כאמור: נשא נשא את ראש בני גרשון גם הם לב"א למשפחותם עי' מפורשים שדקדקו מדוע לפעמים כתיב לבית אבותם למשפחותם ולפעמים למשפחותם ואחר כך לבית אבותם: והנ"ל בהקדם המדרש פ' צו חביב קרבנם של נשיאים כמו השירה שנא' זה אלי ואנוהו וכאן כתיב זה קרבן נחשון וכו' ביאור הדבר בהקדם לפרש מה שא' בשירה ויאמר"ו לאמ"ר שפת יתר גם אשירה לה' ולא א' נשירה לשון רבים, גם זה אל"י וגו' אלהי אב"י, והוא עפ"מ שכתוב בספרים מה שאומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ולמה אין אומרים אלהי אברהם יצחק ויעקב הוא מטעם שכל א' קבל על עצמו אלהותו מכח עצמותו ושכלו ולא מכח מה שקבל מאבותיו ועד"ז אנו אומרים אלהינו מעצמינו ואח"כ ואלהי אבותינו וזה שא' בהשירה ויאמרו לאמר אשירה דייקא לשון יחיד שא' כל אחד וא' השירה מעצמו ומכת מה שראו ישועת ה' כל אחד וא' לפי בחינתו ולא בשביל שחבריו אומרים וזה עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ר"ל שהשירה שלי הוא לפי ענין הישועה שהיה לי לבדי כי ודאי לא ראי זה כראי זה הן בבחינת היותו בגלות והן בבחי' הגאולה זה אל"י (מעצמותי דייקא) ואנוהו גם אלהי אבי והוא כמו אלהינו ואלהי אבותינו וכבר נודע מ"ש החוה"ל כי עבודה הבא מלב ומכת שכל הצפון בלב הוא הרבה יותר מהנגלה על האברים משא"כ העבודה שהיא אך מפאת הקבלה הנה הנגלה על האברים הוא יותר מהצפון בלב ולזה א' זה אלי מכת שכלי אז ואנוהו ר"ל ע"ד שכ' החרדים תוך לבבי משכן אבנה או ביאורו כדדריש אבא שאול ואנוה"ו אנ"י והו"א ר"ל כי אז העבודה צפון בלב שאינו נגלה רק לי ולכבודו ית' החוקר לב ובוחן כליות ולא לזולת כי אפילו המלאכים יש הרבה דעות שסוברים שאינם יודעים מחשבות שבלב אבל אם אינו משיג מצד השכל רק מכח קבלה וזה נקרא אלהי אבי אז וארוממנהו בהתגלות ורוממות שאז הנגלה יותר והבן, והנה כאן קשה למה א' על כל נשיא ונשיא בפ"ע זה קרבן כו' והתירוץ לזה להודיע שכל אחד הקריב קרבנו מכח מה שהשיג בשכלו שכך יאתה לתת תודה לו יתב' על שהשכין שכינתו בתוכנו ולא בשביל שראה מחברו שהקריב עשה גם הוא כמוהו וזה דברי המד' חביב קרבנם של נשיאים