ייטב לב במדבר תרט

ובגוים לא יתחשב הוא כביכול ביניהם להיות נמנה לא' מהם כאשר עשה לישראל וזה ענין נשיאת ראש לישראל מה שלא זכו ולא יזכו לזה שום אומה ולשון להיות כביכול נמנה ביניהם וזה אומרו ית' לצאתם מארץ מצרים (ר"ל שמכח ענין יציאת מצרים ראוי) לאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל כי הלא הבט וראה כמה ספין וחשוב כאו"א שהי' כביכול נמנה לא' מהם וזה שא' במספר שמות יובן עפימ"ש הזוה"ק ואלה שמות ב"י ישראל סבא כל אינין חילין ומשריין דהוו נחתן לגלותא בהדי יעקב כדכתיב את יעקב וזה במספר (שלהם הי') שמות כלו' אינון חילין ומשריין וזה עצמו הרמת קרן ונשיאת ראש לישראל וז"ש לקיים מה שנאמר לא עשה כ"ן גימטרי' שבעים לכל גוי ר"ל שלא השלים מנין שבעים לשום גוי ולשון וזה וירם קרן לעמו שזה הרמת קרן לישראל: איש על דגלו באותו' לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו. נ"ל דהנה פרש"י באות שמסר להם יעקב אביה' כשנשאוהו ממצרים כו' היינו ששם את אפרים לפני מנשה אם כי מנשה הבכור אולם אחיו הקטן יגדל ממנו מזה נראה בעליל כי יעקב דן ע"ש העתיד להיות כאלו כבר הי' ויתר מרעהו צדיק של עולם הקב"ה הצופה ומביט עד סוף כו' שדן על העתיד כאלו כבר הי', ובזה אני מבין הא דכתיב שמחתי באומרים לי בית ה' נלך וגו' ופי' ז' מהרש"א במגילה דף כ"ט עפ"י דאיתא התם עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י כו' ואיתא במד' לעתיד יהי' ביהמ"ק גדול כירושלים בעוה"ז והטעם מפני שיחובר למקדש בהכ"נ ובה"מ שבחו"ל וז"ש על זמן הגלות שמחתי באומרים לי בית ה' נלך היינו בהכנ"ס ובהמ"ד כאלו עומדות היו רגלינו בשעריך [בבהמ"ק[ ירושלים ומפרש הטעם למה שמח בהליכתו לביהכ"נ כאלו בא למקדש עז"א הלא הביהמ"ק יהי' גדול כירושלים והטעם לפי שירושלים הבנוי' כעיר שחברה לה (למקדש) יחדיו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחו"ל נמצא שהביהכ"נ שבחו"ל הוא מקום המקדש שלעתיד עכ"ד וכלו' אם שעודן הביהכנ"ס והבהמ"ד בחו"ל נידונים כאלו כבר הם בא"י ע"ש העתיד להיות וכאלו כבר היו סביב למקדש וזה שא' הכתוב כאן איש על דגלו באותות לבית אבותם באות שמסר להם יעקב לתת אפרים לפני מנשה ע"ש העתיד יחנו ב"י (ע"כ) מנגד פרש"י מרחוק היינו אפי' בהיותם מרחוק מארצם עכ"ז סביב לאהל מועד (היינו ביהמ"ק) יתנו כי ביהכנ"ס וביהמ"ד נידונים כאלו כבר הם סביב לאהל מועד וזה פי' מתוק: איש על דגלו באותות לבית אבותם וגו' במד' הה"ד נרננה בישועתך ובשם אלקינו נדגול כו' בשעה שנגלה הקב"ה על ה"ס ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכי' שנא' רכב אלקים רבותים והי' עשוין דגלי"ם שנאמר דגול מרבבה מיד נתאוו ישראל לעשות דגלים כמותן א"ל הקב"ה חייכם שאני עושה אתכם דגלים דכתי' ימלא ה' כל משאלותיך כו' נ"ל לבאר הענין בהקדם להבין הפסוק רני ושמחי וגו' כי הנני בא ושכנתי בתוכך גם הפסוק ואני אהי' לה וגו' חומת אש סביב ולכבוד אהי' בתוכה דיש להבין מה זה הבטחה שישכון בינינו הלא גם עתה שכינתו בינינו וכמ"ש כ"ת שגלו ישראל שכינה עמהם וגם במצרים כתיב אנכי ארד עמך מצרימ' ואנכי אעלך וגו' אבל ביאור הדבר עפימ"ש האריז"ל בע"ח דרוש שילוח הקן עה"פ בכל עץ או על הארץ דיש בחי' או"פ ובחי' אור מקיף עיי"ש ותבין וא"כ בזמן הגלות באברתו יסך עלינו בבחי' אור מקיף להצילנו ולא בבחי' אור פנימי כי אויר ארץ העמי' טמא ולא יוכל לקבל בחי' אור פנימי (ועי' בס' חסד לאברהם עין הארץ נהר טי"ת ות"ל קיימתיו מסבראי) אבל לעתיד בא"י ישכון בתוכנו ממש בבחי' אור פנימי כדכתיב מתהלך בקרב מחנך וזה שהבטיח לנו ושכנתי בתוכך דייקא, וז"ש אהי' לה וגו' חומת אש סביב בחי' מקיף ולכבוד אהי' בתוכה דייקא בחי' או"פ, ובזה י"ל אהא דמקשו בש"ס ברכות פ"ק וכיון דאפי' תלתא עשרה מיבעי' ולמ"ש יתורץ דבתלתא שכינה בבחי' מקיף והראי' דגבי א' שיושב ועוסק בתורה א' שכינה כנגדו נגדו דייקא ואי' גירסא באבות שנא' ישב בדד וידום כי נטל עליו ופי' הברטנור' לשון סכך והיינו בחי' מקיף אבל בעשרה השכינ' ביניהם ממש בחי' אור פנימי ואפשר זה עצמו תירוץ הגמ' עשר' קדמה שכינה ואתי' היינו שאח"כ כשבאים עשרה הם מקיפים כביכול את השכינה והיא בתוכם בחי' אור פנימי אבל תלתא עד דיתבי אח"כ השכינה עליהם בחי' מקיף, והנה בשעת מתן תורה ראו ישראל המלאכים ושכינתו ית' בתוכם בחי' אור פנימי כדכתיב רכב אלקים רבותי' וגו' אדני ב"ם בם דייקא כלו' בתוכם בחי' אור פנימי ולזה נתאוו שיזכו גם הם לבחי' זו כי במצרי' הי' שכינתו רק עליהם בחי' מקיף וא' להם השי"ת לעשות דגלים סביב לאה"ת יחנו והנה הם מקיפים המשכן והארון ושם שכינתו יתעלה בתוכם והיינו בחי' או"פ