ייטב לב במדבר תרז

הגבוה ויורדים לנמוך כו' וז"ש המד' כי התורה ניתנה במים היינו בחי' ענוה שיורדי' לנמוך ובמדבר היינו בחי' ענוה שמשים עצמו כמדבר הפקר לכל כ"כ נפשו כעפר לכל תהי' ובאש היינו לפעמים צריך להעלות א"ע בבחי' גאות וכמו שפי' הזוהר בשוא גליו שמנשאין עצמם לומר אנן בעי' למהוי קדם מלכא אתה תשבחם ותהללם והיינו בחי' אש המנשא עצמו למעלה מטבעו כנודע וז"ש וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' שמזה למדו בחי' ענוה כמבואר במד' הנ"ל להיות בעיניהם שפל וכמדבר הפקר לכל לצאתם מארץ מצרים שהי' בבחי' קטנות כנודע גוי מקרב גוי ולבל יאמרו מה אנחנו לגשת אל הקודש ובשם אלקינו נדגול וסביב לאה"מ יחנו לשכון שכינתו בתוכנו לזה אמר שאו את ראש כל עדת ב"י למשפחותם לבית אבותם לומר כי נאים הם במעשה אבותיהם אי"ו, וזה שהוצרכו להביא ספר יוחסין לבל ימשכם הבושה מגודל הכנעה ושפלותם מעבודתו ית' ומהתקרב אליו ע"כ הוצרכו להביא ספר היוחסין כי לולי זה הם המעט מכל העם שהם ממעטים א"ע כמאמר חז"ל לא כן או"ה שגם מבלעדי יחוס הם גאים ומתנשאים לומר אעלה על במתי עב וגו' וע"ד שמתייחסין הם מתגאים יותר ויותר ותועבת ה' כל גבה לב וז"ש הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שמביאין בני דייקא שהוא מכח שפלותם ודלותם בעיני עצמם לזה מביאים ספר יוחסין לקרב אליו ית' עי"ז כאמור והבן: ה' יתבאר אומרם מה ראו אלו להתקרב דהול"ל מפני מה נתקרבו והנ"ל כי יתכן עפ"י דאית' בתקו"ז בראשי' תמן ראי תמן שמעי תמן בת וגם א' חז"ל וכל העם רואים את הקולות שהי' רואין את הנשמע, ועי' ביאור הדברים בספר אור המאיר פ' תבוא כי יש חוש המשותף ושם הכל א' כי לכולם מקום מוצא במדות עליונות וכל חוש נמשך ממדה ידוע וחוש המשותף ממדה יותר עליונה אשר אין שם פירוד והתחלקות כלל כ"א התקרבות החושים יחד כא' ממש וז"ש בראשית ותרגומו בירושלמי בחוכמא כלו' בחכמה שהוא למעלה מעולם הנפרדים תמן ראי תמן שמעי כלו' שם מעורבים החושים יחד כא' ובבחי' זו ראו את הנשמע עכ"ד וזש"ה אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם פי' יחד כא' שיהי' עין רואה מה שאזן שומעת וזש"ה בשובי את שבותיכם (אז) לעיניכם (תראו בעיניכם) אמר ה' ובזה פירשתי ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך קאי על ויאמר והכוונה כי שם אראך לעיניך את אשר אומר אליך כי אוירא דא"י מחכים בבחי' לראות את הנשמע וז"ש במד' שם זש"ה שמעי בת וראי ר"ל הנשמע והבן וז"ש מה ראו אלו ראו דייקא את הנשמע להתקרב החושים יחד כא' יותר מכל האומות שזה מהנמנע אצלם ועז"א הביאו ס' יוחסין כו' ר"ל שהם בני אי"ו שהם זכו לבחי' זו כמו שא"ל השי"ת אשר אראך כדפרישית ומעשה אבות ירשו בנים אחריהם לבחי' זו והבן: ו יתבאר ע"ד הפשוט כי כתיב ויחן שם ישראל וא' חז"ל שחנו כולם כאיש אחד בלב א' לומר לך שבשביל האחדות והשלום שהי' ביניהם זכו לקבל התור' הנקראת שלום כדכתי' וכל נתיבותי' שלום והיינו דכתיב ה' עוז לעמו יתן (בשביל) ה' יברך את עמו בשלום וע"כ א' אנכי ה' אלקיך בלשון יחיד כידוע, וז"ש מה ראו אלו להתקרב ר"ל זא"ז כאיש אחד בלב א' יותר מכל האומות שעליהם נאמר יתפרדו כל פועלי און ועז"א הביאו ס' יוחסין ר"ל שזכו לבחי' שלום ואחדו' מאבותיהם אי"ו כמו שנאמר אברהם אביכם וגו' אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כלומר שקראתיו אחד הגם שאברכהו וארבהו אעפי"כ הי' כאיש אחד באחדות ושלום וכן נאמר ביעקב כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים וקורא אותן נפש בחי' אחדות לא כן בעשו שהי' רק שש נפשות והכתוב קורא אותם נפשות ביתו כי הם מעלמא דפרודא אבל ישראל גוי אחד לכך זכו לקבל התורה וכאמור: ז' יתבאר עפ"י מאמרם בשבת פ' ר"ע כי נגידים אדבר מה נגיד יש בו להמית ולהחיות אף כל דבור הי' בו להמית ולהחיות ביאור הדבר כי כתוב וכל העם רואים את הקולות ואז"ל רואים את הנשמע הענין כי מצד השמיעה לא הי' באפשרי להחיות כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים וגו' ויחי כ"א מכח שראו ניתן בהם חיות ע"י הראי' כי זהו מצוה ראי' ברגלי' לקבל חיות ע"י הראי' כי יש עוף ששמו ראה שמזריע ע"י הראי' כנודע, וז"ש בפ' ואתחנן ותאמרו הן הראנו וגו' ואת קולו שמענו וגו' (ראי' ושמיעה) היום הזה ראינו (דייקא) כי ידבר (ר"ל מה שידבר) אלקים את האדם שהי' רואי' את הנשמע לכך וחי אבל אם יוספים אנחנו לשמוע וגו' (בלא ראי') עוד ומתנו כי מי כל בשר אשר שמע קול כו' ויחי מבלעדי ראי' וזה נכון, ושוב מצאתי מעין זה בשם הגאון מהר"ז מרגליו'