ייטב לב במדבר תרו

המעשה כמחז"ל על ויחנו ברפידים, ויחנו במדבר בחי' הפקר להפקיר א"ע לעבוד עבודתו ית' בדבור ומעשה בלי שום מניעה כי ויחן שם ישראל נגד ההר ומזה באו לבחי' זו שמכח קדושת ההר פסקה זוהמתן כנודע והנה עיקר יחוס האבות הוא ע"ד המבואר בפ' חקת במד' מי יתן טהור מטמא זה אברהם שיצא מתרח ועשה מטמא טהור כ"כ צריך האדם אשר פרא אדם יולד לעשות עצמו טהור מטמא אשר הן בעון נתחולל כו' וע"כ אין עיקר היחוס של האבות כ"א יחוס עצמו מה שנעשה טהור מטומאת עצמו כמו האבות וז"ש הביאו לי ספר יוחסין שלכם דייקא ר"ל היחוס של עצמיכם כשם שמביאין בני שנא' ויתילדו בחי' לידה שהוציאו עצמם מכח אל הפועל על משפחותם לבית אבותם כמו האבות והבן: ג' יתבאר בהקדם הא דכתיב אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו ובמד' מיראה שנתירא אהרן מלפני הקב"ה זכה וניתנה לו פרשה זו שאינה זזה מבניו ובני בניו עד סוף כל הדורות עי"ש, ביאור הדברים דקשי' לי' אמר ואמרת למה, וע"כ מפרש דיש מי שזוכה למדרגה גדולה מכח עצמו כמו אברהם שיצא מתרח ויש מי שזוכה לאיזה מדרגה מכח קדושת אבותיו החופפת עליו כ"כ זכי בני אהרן למצוה זו לבלי לטמא למת מכח קדושת אהרן וזכותו וז"ש לבל יתגאו לחשוב כי הוא זה מבחי' עצמם ע"כ אמר אמר אל הכהנים תחל' בני אהרן ר"ל שהם בני אהרן אח"כ ואמרת אליהם לנפש לא יטמא והן דברי המד' מיראה שנתירא אהרן זכה כו' ועי"ש בס' נוע"מ והנה כבר פירשתי מאמרם ז"ל על כי אתם המעט כו' אפי' בשעה שאני נותן לכם גדולה אתם ממעטים עצמיכם הכוונה בזה שאפי' בשעה שאני נותן גדולה לכ"ם לעצמיכם היינו מכח קדושת עצמיכם ומעשיכם אתם ממעטים עצמיכם לתלות רק בכח זכות וקדושת אבותיכם החופפת עליכם לומר כי לא מידכם רק מאבותיכם, והנה ישראל הי' אז בשנה השנית במדרגה גדולה וכ"כ אפי' קודם מתן תורה שהרי א' נעשה ונשמע וקדמו פומייהו לאודנייהו ולבל יתגאו במדרגתם וקדושתם לזה א' השי"ת שאו את ראש כל עדת בני ישראל למשפחותם לבית אבותם כלו' לתלות מדרגתם וקדושתם וצדקתם מכח בית אבותם אשר מידם וצדקתם היתה זאת להם כי הם שורש קדושתם נמצא הביאו ספר יוחסין שלהם להביאם לבחי' ענוה לומר שאין קדושתם וצדקתם מעצמם כ"א מאבותיהם לא כן או"ה שהם מביאים ספר יוחסין להתנאה ולהתגאה בזה שהם ג"כ מזרע אי"ו (כי הם אינם מאמינים ביצחק ולא כל יצחק) ועל זה א' להם הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שמביאין בני ר"ל בבחי' זו שמביאים בני שע"י ספר יוחסין נתקטן מעלתם בעיניהם והבן: ד' או יאמר הביאו לי ס' יוחסין שלכם כשם וכו' כי אי' במד' וידבר ה' אל משה במדבר סיני בג' דברים ניתנה תורה באש ובמים ובמדבר עי"ש, הכוונה בזה כי כתיב לעיל פ' יתרו והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני וגו' השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו וגו' במשוך היובל המה יעלו בהר ופירשתי שם במקומו כי זה שנתגלה הקב"ה לעיני כל העם הי' מכח ענותנותו ית' ומה"ט אמרו אין השכינה שורה אלא על מי שהוא עניו ני מה שהקב"ה משרה שכינתו ומנבא ב"א הוא מכח ענוה ני במקום שאתה מוצא גדולתו אתה מוצא ענותנותו לזה צריך האדם ג"כ להתנהג בבחי' זו למען יהי' מוכן לשכון כבודו אצלו מדה כמדתו וגם אז"ל שילמוד אדם בחי' ענוה מקונו ית' שהרי הניח הרי' הגבוהי' והשכין שכינתו על ה"ס הנמוך מכל ההרים וז"ש והיו נכונים ליום השלישי כי ביום השלישי י"רד ה' שזה בחי' ירידה ממעלתו ומדרגתו ית' להתגלות לעיני כ"ל העם וגם על ה"ס דייקא הנמוך מכל ההרים ע"כ היו נכונים לבחי' זו הוא בחי' ענוה ע"כ והגבלת את העם סביב לאמר השמרו לכם עלות בהר היינו בחי' גאות ונגוע בקצהו אפי' שמיני' שבשמיני' ואמנם כבר כתבו המפורשי' עה"פ זמרו ה' כי גאות עשה כי לפעמים מגודל הבושה והכנעה בהזכר האדם שפל ערכו לא יוכל לפתוח פיו לספר שבחו ותהלתו ית' וירא לגשת אל הקודש ע"ד מי אנכי שאזכה להתפלל כו' או מגודל ההכנעה יפתנו יצרו הרע למלא תאותו ע"ד שא' הצדיק הקדוש ר' זושא זלה"ה כי הלל רשע שנעש' בחי' עניו כהלל) על תאות נפשו אז צריך להתלבש בלבוש גאות לומר כי הלא אני חוטר מגזע קודש זרע אי"ו ולא יאתה אלי לעשות כזאת ענין מגושם ומזוהם ואם כי שחורה אני במעשי נאוה אני במעשי אבותי אי ולי נאה לשבח ולהודות לשמו ית' ולעתיד ולהתפלל לפניו וכיוצא בזה במועצות ודעת ועל זה נא' זמרו ה' כי גאות עשה וז"ש במשוך היובל הפחד והרעדה מעבודתו ית' אז המה יעלו בהר בבחי' גאות וכמבואר שם במקומו, וכבר אמרו למה נמשלו ד"ת למים מה מים מניחים