ייטב לב במדבר תרה

גדולתו שם ענותנותו, ולזה ניתנו אותיות י"ה לישראל עדות שהם בבחי' ענוה ומספר מועט בעיניהם והיינו דכתיב שבטי י"ה עדות לישראל וסמוך לי' כי שמה ישבו כסאות למשפט כי משזכו למדת ענוה ישבו כסאות למשפט וכמש"ל, ועם זה יתבאר אומרו להלן איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל ר"ל שיש להם אותן האותות ומדות טובות שהי' לאבותם והמובחר שבכולן היינו מדת ענוה כידוע או יתכוון באומרו באותו"ת היינו האותיות י"ה ע"ד שפי' האר"י ז"ל והאלשי"ך פ' בא למען שתי אותותי לשון אותיותי עיי"ש, ולכן זכו מנגד סביב לאהל מועד יחנו ר"ל שזכו להשראת שכינה ביניהם כי אשכון את דכא והיינו דדייק ואמר מנגד עפי"מ דאי' במד' במחולת המחני' שחטאתי לו והוא מוחל לי ולכאורה מפיק לי' ממשמעותי' אבל באמת דא ודא אחת הוא דמכח הדגלים מוכח שנמחל להם וכדאי' במד"ר פ' פקודי משכן העדות עדות הוא שיש סליחה לישראל ולכאורה קודם שהי' להם המשכן ע"י מה נמחל להם כיון שלא הי' להם קרבנות אבל כבר אמרו ז"ל גדולי' נמוכי רות יותר מכל הקרבנות כו' כדכתיב זבחי אלהים רוח נשברה, וזש"ה מחמת שיש להם אותיות המורה על שפלותן מפני זה מנג"ד מגודל התרחקות שנתרחקו בחטא המדבר זכו סביב לאה"מ יחנו וע"כ הכל נמחל להם וכ"ז ע"י מדת ענוה ונמיכות רוח שהי' להם כאמור והיינו דכתיב וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר ר"ל להם ראוי לאמר לישראל איש על דגלו באותות כדפירשנו כי הן הם למדו והורו לישראל להתחזק במדת ענוה והם היו ראשונים בזה כדכתיב ונחנו מה וע"ד שפירשתי מאמרם על אהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כי מכח ענותנותו הי' כל או"א נחשב אצלו מאוד ולכן הי' אוהב את כל הבריות וממנו למדו להיות ענוים ושפלים ובזה קירב אותם לתורה ע"ד שאמרו למה נמשלה תורה למים מה מים מניחים הגבוה ויורדי' לנמוך כו' וכל המתגאה תלמודו משתכח ממנו כדאי' בפסחים בפ' אלו דברים והיינו דכתי' בתרי' ואלה תולדות אהרן ומשה ר"ל שזה שזכו ישראל לדגלים שזה הי' ע"י מדת ענוה כי אתם המעט זה הי' תולדות אהרן ומשה שהם הולידו והצמיחו מדה זו בישראל ומהיכן למדו משה ואהרן עצמם מדה זו עז"א ביום דבר ה' את משה בהר סיני דייקא שמזה למדו מדת ענוה ונמיכות רות כמאמרם ז"ל ועל דרך שפירשו משה קבל תורה מסיני מחמת שלמד מדת ענוה מסיני והבן: שאו את ראש במד' בשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו בהן או"ה א' מה ראו אלו להתקרב יותר מכל האומות מיד סתם הקב"ה את פיהם וא"ל הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שמביאין בני שנא' ויתילדו על משפחותם לבית אבותם להבין אומרו כשם שמביאין בני נ"ל עפימ"ש מוזלה"ה סוף פ' ויחי על מאמרם ז"ל חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי אי"ו כו' עפ"י האוה"ח פרשת קרח על המד' קרח שעשה עצמו קרחה כו' ומבואר משם דכל זמן שהפגם אינו מגיע עד שרשו בהאבות אינו נכרת לנצח משא"כ אם ח"ו מגיע עד שם וז"ש תבא עד דור אבותיו שהם אי"ו אם רעתם ח"ו מגיע עד האבות אז עד נצח לא יראו אור וידיעת ההפכי' בשוה כש"כ דמדה טובה מרובה א"כ אם המעשים טובים של בנים מגיעים עד שורשם בהאבות אז מתעורר קדושה משורש קדושת האבות באור ישר ואור חוזר והיינו מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי שיאירו עד שם בשורש האבות עכ"ד ז"ל וז"ש שאו את ראש כל עדת ב"י (ר"ל לישא את ראשם) למשפחותם לבית אבותם להגיע המעש"ט עד שורש האבות והיינו דכתיב ויתילדו על משפחותם לבית אבותם וזהו ענין התיחסות אחר האבות ללכת בדרכיהן ולהגיע למעשיהן להאיר בשורשן של האבות וז"ש הביאו לי ספר יוחסין שלכם כשם שמביאין בני ר"ל כמו שמביאין בני להאיר בשורש קדושת האבות לא כן או"ה תבא כל רעתם עד שורשן והבן זה: ב' יתבאר שאו את ראש במד' הביאו לי ספר יוחסין שלכם כו' עפ"י בקשתנו ומעוברות של עמך בית ישראל תצילם שלא תפלנה ולדותיהן כי ענין העיבור הוא בכח והלידה הוא היציאה מכח אל הפועל כ"כ כל אדם מישראל רוצה לעבוד את בוראו ית' אבל הוא רק בבחי' עיבור אבל העיקר להוציא מחשבתו הטוב' מכח אל הפועל עת יגיע מעשה לידו לבל יעצרנו הגשם והשלג ולא שום מניעה ועכבה וזה הוא בחי' לידה וז"ש אלה תולדות נח נח שהוליד א"ע וכמו שפי' שם הניע"מ עי"ש (ועי' מ"ש בזה בארוכה בסוף פ' בשלח עה"פ היש ה' בקרבנו עי"ש) וזה שא' ומעוברות של עמך בית ישראל תצילם שלא תפלנה ולדותיהן הם פרי מחשבותיהם הטוב כ"א יולידו ויצמיחו ויעשו פרי תנובה וז"ש לא תהי' משכלה ועקרה בארצך וגו' כ"א להוליד מעש"ט שזה תולדותיהן של צדיקים כפרש"י בפ' נח עי"ש וז"ש ויסעו מרפיד"ים וגו' ממה שרפ"ו ידי"הם הן כלי