ייטב לב במדבר תרד

בבית עולמים ול"ל עפ"י הדבור כפשוטו שהרי על נצחי אין לשמוע לנביא היפך הנאמר בתורה אלא ע"כ משום ששמר אותו הש"י שלא יהי' נעבד א"כ מוכח ככל האמור והיוצא מזה כי ממה שנתן ה' התורה על הר סיני מוכח שאוהב הנמיכות, וזה עצמו הטעם שבחר בנו מכל העמים כדכתי' לא מרבכם וגו' כי אתם המעט ואחז"ל אתם ממעטים עצמיכם כו' וזה עצמו הטעם שנתן המשפטים על הר סיני כפרש"י על ואלה המשפטים מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני, כי כתיב לפניהם ודרשו חז"ל ולא לפני עכו"ם ואפי' אם דנים כדיני ישראל וצ"ל טעמא מאי ובספר חן טוב נתן טוב טעם ודעת כי א"א לכוון עומק הדין לאמיתו מבלעדי השראת שכינה כדכתי' אלהים נצב וכבר נודע כי בקש משה שלא תשרה שכינה על אוה"ע כמבואר בפ' תשא ולכן אינם יכולין לכוון הדין לאמתו וידוע כי אשכון את דכא ותועבת ה' כל גבה לב ולזה צריכים הדיינים והשופטים להיות מעוטרים במרדות הענוה ומה"ט נסמכה פ' משפטים לפ' מזבח דכתי' בי' ולא תעלה במעלות וגו' וכמו שהאריך הכל"י עיי"ש ולהורות זה ניתנו המשפטי' על ה"ס הנמוך דמפני הנמיכות שרתה עליו השכינה וכ"ש וזה שכת' המד' שנקרא הר אלהים מפני שישב עליו בדין שנאמר ואלה המשפטים והטעם מפני שנקרא הר בש"ן שב"א ש"ם אלהים והטעם מפני נמיכותו ומה"ט נקרא הר גבנונים שעשה כל ההרים בע"מ והוא נקרא הר חמד וכמו שביארנו ולכך נקרא הר סיני שמפני כן ירדה שנאה לאו"ה שהם גאים ומה"ט נקרא הר חורב שהרי כתי' והגוים חרב יחרבו והבן והכל עולה כאחד יחד, וזש"ה וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' שנקרא המדבר ע"ש סיני מפני שעליו ניתן התורה והטעם מפני שהוא נמוך מזה הטעם עצמו ראוי לאמר שאו את ראש כל עדת ב"י לתת לישראל נשיאת ראש יתר מכל האומות כי אתם ממעטים עצמיכם וכל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו למשפחותם לבית אבותם כלו' שירשו מדה זו מאבותם דכתיב באברהם ואנכי עפר ואפר ויעקב א' קטנתי וגו': ונקדים עוד מה דידוע דיעקב אבינו נקרא יעקב וישראל והקשה המהרש"א מ"ש מהא דא' כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ובגמ' משני שאני יעקב דהדר אהדרי' קרא דכתי' ויאמר יעקב יעקב ואכתי קרא גופי' טעמא בעי והנ"ל לתת טעם נכון ובזה נבין הטעם שניתן לאברהם אות ה"א ודייקא בין הרי"ש והמ"ם, וענינו כי אברם מורה על גאות א"ב ר"ם וכמ"ש הכל"י עה"פ וירא אלי"ו [דייקא] ה' לבחי' עצמותו שהי' עפר ואפר ולא בעבור כבוד שמו אברם המורה על גאות עיי"ש וע"כ להורות שה' בחר בו מכח עצמותו שהי' עניו ושפל בעיניו ולא בעבור שמו ניתן אות ה"א שהיא הקטן במספר במילואה מכל הכ"ב אותיות והיא אתא קלילא כו' בין אותיות ר"ם לומר שבתוכיותו הוא בבחי' ה"א ולא מפני רוממותו בחר בו ה' אלא מפני ענותנותו ולזה נתרחקו אותיות ר"ם וניתן ה"א ביניהם להורות כי ה' שונא מי שהוא רם ואוהב הנמוך וע"כ הקורא לאברהם אברם עובר בעשה ני הקב"ה שונא הר"ם אבל יעקב וישראל הוא להיפך ני יעקב מורה על שפלות לשון עקב וישראל על שררות וממשלה כדכתיב כי שרית וגו' וכל השררות והממשלה שהי' ליעקב הי' מפני שהי' בבחי' יעקב המורה על שפלות כי כל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וכדכתיב הבאים ישרש יעקב שנשרשים בשם יעקב המורה על שפלות אז דייקא יציץ ופרח ישראל ולזה שני שמות אלו קיימין כי לולי שם יעקב לא יקרא ישראל רק מחמת בחי' יעקב נקרא ישראל כי שרית וגו' וז"ש פה שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו' לבית אבותם [מפני שהן] במספר שמות ר"ל יעקב וישראל ולכן ראוי לתת להם נשיאת ראש להרים קרן ישראל הגבה למעלה לשם ולתהלה ועפי"ז יתבאר מדרש בא עה"פ קדש לי כל בכור א' הקב"ה כשם שעשיתי יעקב בכור שנאמר בכורי ישראל כך אני עושה לבן דוד בכור שנא' אף אני בכור אתנהו דקשה פתח יעקב וסיים ישראל אלא ה"ט מפני שהי' שמו יעקב ע"ש שהי' שפל בעיניו בחי' עקב לכך נקרא בכורי ישראל לשון גדולה וחשיבות ושררות כך אני עושה לבן דוד בכור שנא' אף אני שלא יחשוב א"ע לומר ראו כי אני אני הוא כי אם יאמר על עצמו א"ף אני נטפל לזולתי לכך בכור אתנהו, כך קדש לי [לשמי] כל בכור כל גדולה וחשיבות להחזיר הכבוד לבעליו הוא מלך הכבוד ית"ש ולזכר זה צוה כפשוטו לקדש לו ית' בכור פטר רחם הגדול מאחיו: ועפי"ז יש לתת טעם על שהוסיף להשבטי' ה"א יו"ד כדכתי' ה"חנוכ"י עפימ"ש הכל"י פ' מקץ לפרש סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו שאם שהו' רוכב בערבות עכ"ז שמו י"ה אותיו' המורים על מספר מועט במילוא' מכל הא"ב ובמקום