יסוד ושרש העבודה צז

לאזנים שכך שומעות ואוי לעינים שכך רואות כאשר הוא למראה עינינו רבים שתו פיהם ולשונם לדבר זה עם זה בשע' קריאת התורה אוי להם ואוי לנפשם כי גמלו להם רעה גדולה ומי יתן ראשם מים ועינם מקור דמעה לבכות יומם ולילה על העדר גודל השכר שנאבד מהם וז"ל הזה"ק פ' פנחס ד' רכ"ט ע"א ואינון דחשות לס"ת בזמנא דדבור נפיק מפי הקורא איהו חשוב לגבייהו כאלו מקבלים אוריתא בטורא דסיני כו' ואלין אנון דחשות לס"ת אינון בדיוקנייהו דחיון ומני לון קב"ה לאעלא לון בחדר דמראה אש בית לה עכ"ל. ואם לעושי רצונו כך גדול כחה של השכר ודון מינה ומינה גודל עוצם העונש לפי גודל השכר ודבר זה אלמלא לא נכתבה ראוי' להכתב אם עדת ישראל ישנו לדבר זה עם זה בעת הקריאה לפני מי הוא יקרא הקורא הפרשה האם לפני כותלי בה"כ ובהמ"ד אוי לאותו בושה אוי לאותו כלימה כי גם זולת העדר השכר הטוב הספון מאתם גם תפלתם תועבה וז"ל התקונים תקון כ"א דס"ג ע"ב אדם כי יקריב מכם וגו' האי איהו דמקרב קרבן לה' ודא אוריתא ובנין דא תקינו בצלותא למשמע ספר תורה למהוי בי' קרבנא שלים באדם דאתמר ביה זאת התורה אדם ובגין דא מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה עכ"ל. ואתה בן אדם דום האנח בשברון מתנים איך סר המסו' בושה מעל פניך מלפני אדון כל הארץ שמלא כל הארץ כבודו עין רואה בדברך עם חבירך עניניך ומסיר אזן משמוע תורה שיצאת מפיו ית"ש ויתעלה זכרו לעד אוי לאותה בושה ודי בהערה זו. כהן ולוי וישראל כוונת עלייתם לתורה הלא זה אור מצהיל בקריאת התורה דשבת עיניך תחזינה משרים בעזה"י ויוהר האדם מאוד לענות אחר המברך כשאומר ברכו את ה' וכו' יענה ויאמר ברוך ה' המבורך לעולם ועד בכוונה עצומה ובעמידה דוקא עיין במ"א ובט"ו. ויזהר האדם לענות ב"ה וב"ש וביחוד אמן אחר ברכת התורה של העולים לתורה ובעו"ה רבים אתה נדברו איש אל רעהו והשבתם בקול דבר שפתים מלענות אחר ברכת המברך ושתים רעות עשו שסרו מאחרי ה' ויטו אחרי הבצע אמרתו וכדי בזיון וקצף ומה אם מברכין ברכה למלך בשר ודם והוא אינו עונה אחריהם אמן והתקצף במלכו באלהיו ית"ש ויתעלה זכרו לכ"ש לכן יזהר האדם בזה מאוד כל קורא את דברי התורה הזאת יהא נזהר לקרות במתון בהעמדת הנגינות ולבטא בשפתים כל תיבה ותיבה לבל תדמה לתיבה אחרת. ולא יקרא במהירות ובהעלטה וז"ל התקונים תקון ג' ד' קמ"ב ע"א וברי בודאי אנון שלוחיא דצבורא צריכין כד קראן ס"ת דיתתבון מלין ולא יימרון להון בהלעטה כגוונא דערב רב דאתמר בהון הבשר עודנו בין שיניהם והוו אכלין בהלעטה וכגוונא דעשו דאתמר בי' הלעיטני נא ואי לא הוו טחנין ליה אתמר בהון ואף ה' חרה בעם. הדרא כו' עכ"ל. וע"כ צריך לזהר בזה מאוד. עניית איש"ר אחר קריאת התורה דוקא מעומד האריז"ל. וזאת התורה וגו'. כתוב בכתבי האריז"ל וכל אדם ישתדל לקרב עצמו לתיבה כדי שיוכל בעת הגבהת ס"ת לקרות מה שכתוב משם (ר"ל כמה תיבות) ויזכה בזה להארה גדולה בהסתכלו בו ויאמר פסוק וזאת התורה כו' עכ"ל

פרק תשיעי אשרי ולמנצח הנה מזמור של תהלה לדוד שאומרים שוב שנית אחר תפלת י"ח יזהר האדם מאוד לאומרה בכוונה עצומה יותר מאמירה ראשונה של פסוקי דזמרה וז"ל הזה"ק פ' פנחס ד' רכ"ו ע"א אר"א תנינן על מאן דאמר תהלה לדוד בכל יום תלת זמנין איהו בר עלמא דאתי והא אתמר טעמא אי בגין פרנסה ומזוני דכל עלמא תרי זמנין אנון בכל יומא בצפרא ובפני' דכתיב בתת ה' לכם בערב בשר וגו' אי הכי אמאי תלת זמנין בכל יומא אלא תרין כו' תו הכי אוליפנ' דלא איהו אלא תרין זמנא בכל יומא האלין חיובא על ב"נ (ר"ל תהלה לדוד שאחר תפלת י"ח ותהלה לדוד שקודם ש"ע של מנחה) ואי אמר יתיר (היינו תהלה לדוד שבפסוקי דזמרה) לאו בגין חובה איהו אלא בגין שבחא בנו תשבחן דזמירות דדוד מלכא מ"ט בנין פרנסה לא חזי למשאל אלא בתר צלותא ופיוסא דמארי' כו'. וע"ד לית חיובא דמזונא אלא