יסוד ושרש העבודה צח

לבתר צלותא בצלותא דמנחה בערב קודם צלותא מ"ט בגין דעד לא אשתכח דינא קשי' בעוד דאנפין דמלכא נהירין יימא תהלה לדוד בהאי סידורא דמזונא. דלבתר דדינא שרי' כו' לאו שעתא איהו עכ"ל הרי זה מבואר מזה"ק הנ"ל שאמירת תהלה לדוד שאחר תפלת י"ח יותר חיוב על האדם מזה שבפסוקי דזמרה ולכן יזהר האדם מאוד לאומרה בכוונה יותר עצומה ובהתלהבות היותר גדול ולא כמו שעינינו ראו רבים סרים מכוונת אשרי ובא לציון אף שמתפללים עד כאן בכוונה עצומה אך מכאן ועד סוף התפלה אינם שמי' לבם כלל אל הכוונה ועל דקדוק התיבות כנ"ל ובשביל חסרון הכוונה מוציאין מפיהם ג"כ כמה שמות הקדושים לבטלה היינו שלא בכוונת הלב ר"ל וכנזכר בפרקים הקודמים אוי לעינים שכך רואות ודי בהערה זו גם ג' אשרי שקודם מזמור זה אשרי יושבי ביתך עוד כו' אשרי העם כו' אשרי העם שה' אלהיו יזהר לאומרם במתון ובכוונה עצומה כי כל אשרי שבכאן הוא תקון גדול בפני עצמו בעולמות העליונים הקדושים למי שבא בסוד ה' בכתבי האריז"ל. ובפסוק פותח את ידיך יכוין את לבו מאוד ולהתפלל במחשבתו לית"ש על מזונותיו ועל מזונות אנשי ביתו ועל מזונות כללית אומה הישראלית אשר בחר באבותם לחלקו הקדוש כמבואר בלשון הזה"ק הנ"ל שכתב בגין דפרנסה לא חזי למשאל אלא בתר צלות' כו' הרי מבואר בפסוק פותח את ידיך וגו' ויתפלל האדם על מזונותיו וכן בתהלה לדוד של מנחה יכוין ג"כ כוונה זו. וכל כוונתו הפשטיות של מזמור זה והג' אשרי הקודמים לו כבר כתב הוא ונערך בפסוקי דזמרה ע"ש. למנצח מזמור לדוד יענך וגו' מזמור זה הוא ג"כ תקון גדול מתקוני התפלה ומבואר הוא בארוכ' בזה"ק פ' פנחס ד' רמ"א ע"ב ואעתיק לשונו בקיצור נמרץ למען ירוץ הקורא בו וז"ל צלותא דבר נש כגוונא דא בקדמיתא כו' מכאן ולהלאה לימא ב"נ עאקו דלבי' הה"ד יענך ה' ביום צרה. עאקו כעוברתא דיתבא בעאקו. לאתהפכא כלהון סניגורין עליה דב"נ על דא כתיב אשרי העם שככה לו וגו' עכ"ל. לכן יזהר האדם מאוד לאומרו בכוונה עצומה ובדקדוק התיבות ובמזמור הזה יש בו ע' תיבות כנגד ע' קולות שהשכינה הקדושה צועקת כתבי האריז"ל ומבואר בזה"ק בכמה מקומות לכן מי שבא בסוד ה' יכוין כל המזמור ממש על השכינה הקדושה כי גם תיבות הושיעה ה' משיחו מרמז ג"כ על השכינה הקדושה שנקראת מלך המשיח כמבואר בזה"ק ודי בזה. וכתב האבודרה"ם ז"ל מזמור זה מסוגל מאוד לאומרה בשעה שאשה מקשה לילד שבמזמור זה ט' פסוקים כנגד תשעה חדשים שהאשה מתעברת בהם עכ"ל

קדושה דסדרא ובא לציון כו' וז"ל הטור סי' קנ"ב וצריך לזהר בו מאוד לאומרו בכוונה דאר"ש ב"ג משום ר' יהושע מיום שחרב בה"מ אין לך יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וכל יום מרובה קללתו מיום שלפניו אלא עלמא אמאי קאי אקדושה דסדרא ואאמן יהא שמי' רבא דאגדתא עכ"ל הטור והובא בש"ע ג"כ. ובזה"ק פ' תרומה ד' קל"ג ע"א ז"ל קדושה אחרא איהי תוספת קדושה בגין כך איהי בתר צלותא כו' ובגין דכל חד וחד בעי לאמשכא עליה מההוא תוספת אתתקן לכל יחיד ויחיד קדושת תרגום. ואי תימא הא אית בה קדושת לשון קודש ההוא לצבור לאתקדשא להו בכלל בההוא תוספת קדושה ובגין דיחיד לית ליה רשות לאומרה בלשון הקודש ולאתקדשא יחידאה אתקינו לה בלשון תרגום ואיהו ביחיד לאתקדשא כל חד וחד בההוא תוספת לאמשכא עליה קדושה יתיר זכאה חולקיהון דישראל דקא מתקדשי בקדושה עלאי בגין דאנון דבקין לעילא דכתיב ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום עכ"ל. ובדף קכ"ט ע"א ז"ל בשעתא דמטן ישראל לקדושא דסדרא כדין האי גוונא דגניז נפיק בגין דהאי איהו קדושתא דקא מקדשי ישראל יתיר על מלכא עלאה כו' ויסתלק יקרא דקב"ה עילא ותתא עכ"ל הנה אחיי ורעי לכו ראו מפעלות קדושה זו שהיא משענת קנה לקיום העולם ולהמשיך על כל א' וא' מישראל קדושה עלאי ולהשלים יקרא דקב"ה עיל' ותתא והאיך לא יתלהב לב האדם בקרבו לאומרה בהתלהבות גדול ובכוונה עצומה ממש ע"ד הכונה המבואר בקדושה דתפלת