יסוד ושרש העבודה צו

זו יחשוב אדם במחשבתו בזה"ל עשה למען שכינתך הקדושה שהיא בצער בשביל עונינו ובוודאי אחיי ורעי אהובי נפשי ראוי לאדם לבכות ולהתאונן יותר ויותר על צער השכינה אך כשיבכה ויתאונן על צער השכינה הקדושה יעל חלול שמו הגדול יכניס בלבו מוסר גדול ותוכחה מגולה עלי עונותיו וידין בעצמו דינא דגרמי אני גרם בניזקין בשביל טומאות עונותי הרבים שמו מחולל ודין גרמא דצער דשכינתא כביכול אוי לי ואוי לנפשי ובאותו שעה יפשפש במעשיו ובתיבות אנא ה' הושיעה נא יתפלל אדם במחשבתו להשם יתעלה שיושיע ויצליח אותו בדרכי התשובה כי לפעמים אף אם אדם מקבל על עצמו לעשות תשובה גם אם התחיל בדרכי התשובה לא יספיקו לו מן השמים לגמור כמרז"ל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה כי בוודאי אפי' רשע גמור בשעה שחוטא אמר בלבו שאשוב אח"כ וסופו שימות ברשעו כי לא הספיקו בידו מן השמים לכו ראוי להתפלל במחשבתו בתיבות אלו שיספקו בידו לעשות תשובה וזהו הושיעה נא ידי בזה ובפסוק שמע ישראל שבסוף תפלה זו ראוי לאדם שיקבל עליו ג"כ מסירת נפש כמו בפסוק דק"ש אל ארך אפים כתב אבודרה"ם ז"ל שיש לומר ב' הנוסחאות וגודל מעלות של יום ב' ה שמרבים בהם בתפלת ותחנונים הובא כמה טעמים בספרים גם בש"ע סי' תק"פ מבואר שהם תענית צדיקים. ואבודרה"ם כתב ז"ל ואומר במדרש דרשו ה' בהמצאו ב' ה' מצאו כלומר בשני ובחמישי מוציאין אותו להיות קרוב עליכם אם תדרשוהו עכ"ל. בריך שמיה יהא האדם נזהר מאוד לאומרו בשעת הוצאת ס"ת בכוונה עצומה כי נוסח תפלה זו הובא בז"הק וגם תועלת אמירתה בכוונה היא תקון גדול על קרי ר"ל כמובא בספרים לכן אף אם אדם עומד באמצע תפלת והוא רחום ראוי להפסיק לומר ברוך שמיה עם הצבור. קריאת התורה אף בב' וה' הוא חיוב גדול והוא מתקוני משה רבינו ע"ה כנזכר בגמרא וז"ל בזה"ק פ' ויקהל ד' ר"ו ע"א סדורא לסדרא עמא קדישא ביומא דא (ר"ל ביום השבת) ובשאר יומין דס"ת (ר"ל בכל הימים שקורין בס"ת) בעי לסדרא ולתקנא תקונא בחד כרסייא דאקריתיבה כו' לשואה עלי' ס"ת ולאחזא' לי' לכלא כד סליק ס"ת לתמן כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו באימת' בדחילו ברתת בזיע כלא לתתא ולכוונה לבייהו כמה דהשת' קיימין על טורא דסיני לקבלא אוריתא ויהון צייתין וירכון אודנייהו ולית רשו לעמא ולא לאחרא למפתח פומי' באוריתא וכ"ש במלה אחרא אלא כלהו באימתא כמאן דלית לי' פומא והא אוקמו' דכתיב ובפתחו עמדו כל העם ואזני כל העם אל ספר התורה אר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא למקרי בי' מתפתחי תרעי שמיא דרחמין ומעוררין את האהבה לעיל' ואבעי לי' לב"נ למימר הכי בריך שמיא דמארי עלמא כו' לטב ולחיין ולשלם ואסור למקרי בספרא דאוריתא בר חד בלחודוי וכלא צייתין ושתקין בגין דישמעון מלין מפומי' כאלו קבילו לה ההיא שעתא מטורא דסיני ומאן דאקרי אוריתא להוי חד קאים עלי' ושתיק דלא ישתמע אלא דבור חד בלחודוי לא תרין דבורין לשון קדוש חד וחד הוא ולא תרין. ואי תרין משתכחין בס"ת גריעותא דרזא דמהימנותא אשתכח בס"ת ובעי חד קלא. מתרגם חד כו' וההוא דקארי באוריתא ישוי לבי' ורעותי' אנון מלין וכי איהו שלוחא דמאריה בסדורא דהני מלין למשמע לכל עמא דהא איהו קאים כדוגמא עלאה. בגין כך מאן דסליק למקרי באורייתא יסדר אנון מלין בקדמיתא בביתי' ואי לאו לא יקרא באוריתא מנ"ל כו' עכ"ל. הרי לפניך ממאמר הנ"ל שחיוב גדול לשמוע הפרשה מפי הקורא אף בב' וה' שהרי שנה ופירש בלשונו הקדוש ביומא דא ובשאר יומין דספר תורה כו' בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו באימתא בדחילו ברתת ובזיע כלהו לתתא ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אוריתא כו' והדבור הן בהם אזהרה בלשונו הקדוש ולית רשו כו' למפתח פומא באוריתא וכ"ש במלא אחרא גם בגמרא הקדושה בפ' ואלו נאמרין אמרו כיון שנפתח ס"ת אסור לספר אפי' בדבר הלכה שנאמר ובפתחו עמדו כל העם עכ"ל. ומי האיש אשר נטה אזן לשמוע בלימודים ומה גם לדברים בטלים ודעתו אצל קול אדם המספר ספורה דברי הבאי ולא שת לבו לזאת התורה אשר שם משה מפי הקור' אוי