יסוד ושרש העבודה צה

למימר לדא בשעתא דרווחא ומאי הוא ה' ארך אפים וגו'. עכ"ל בקצור. ויאמר כל מדה ומדה במתון גדול ויעשה הפסק בין כל מדה ומדה וביחוד שיזהר בם בדקדוק המלות היטיב כמ"ש לעיל ויעשה הבדל במבטא בין ארך לאפים שלא יאמר ארך כפים גם ידקדק במלת ורב שלא יאמר ורף גם יהא נזהר ליתן הפסק בין ב' הויות של התחלת אה י"ג מדות ה' ה' כי כן מנעימי טעם הנגינה שמו פסיק בין אלו ב' שמות ובתורה. אך ביחידות אין לומר י"ג מדות. ויזהר ג"כ לומר פסוק ויעבור ה' על פניו ויקרא ולא כ"ש מי שנוהגין להתחיל ה' ה'. נפילת אפים תיכף אחר הוידוי וי"ג מדות דווקא מיושב. ועיקר נפילת אפים ע"פ זה"ק וכתבי האר"י ז"ל הוא דוקא באמירת מזמור כ"ה לדוד אליך ה' נפשי אשא עד סוף המזמור ועיקר התקון ע"פ זה"ק וכתבי האר"י ז"ל בנפילת אפים זה למסור עצמו במחשבה על ק"ה בזה המזמור בפסוק אליך ה' נפשי אשא וז"ל בז"ח דף ל"ה ע"א דכיון דצלי צלותא ואודי על חובוי מכאן ולהלאה אחזי גרמיה דמסר נפשי' למאריה ברחימו לדוד אליך ה' נפשי אשא כו' ברעותא דלבא ישוי גרמי להקב"ה דמסר ליה נפשי ברחימו וקב"ה חשיב עלוי' כאלו נטיל נשמתי' מיני' וע"ד צריך למנפל בארעא כמת בשעתא דיימר נפילת אנפין בגין דאית חובין דעביד ב"נ דלא מתכפרין אלא במותא כדכתיב אם יכופר העון הזה וגו' והשתא דאתחשיב לי' דנטיל קב"ה נשמתי' ואיהו יהיב לה ברעותי' וההיא שעתא קיימו לכפרא על חובי ואשלים לכל סטרין כו'. עכ"ל בקצור. אך כלפי גודל התקון והשכר של האדם המכוין בפסוק זה מסירת נפש כראוי כן הוא גודל העונש רחמנא לצלן למי שאינו מכוין כראוי וז"ל הזה"ק פי' במדבר דף ק"כ ע"ב ת"ח כיון דבר נש עביד צלותא בעובדא ובמלולא וקשיר קשורא דיחודא אשתכח דעל ידי' מתברכין עילאין ותתאין כדין בעי לי' לב"נ לאחזאה גרמיה בתר דסיים צלותא דעמידה כאלו אתפטר מן עלמא גו' דהא אודי חטאוי וצלי עלייהו השתא בעי לאתכנשא כו' ולמנפל ולימא לגבי' אליך ה' נפשי אשא כו' ויחזי ב"י גרמיה כאלו פטור מן עלמא כו' ותקונא דא בעי בכוונה דלבא וכדין קב"ה מרחם עליו ומכפר לי' לחובוי זכאה הוא ב"נ דידע למפתי לי' ולמפלח למאריה ברעותא ובכוונה דלבא ווי לי' למאן דאתי למפתי למארי' בלבא רחיקא ולא ברעותא כד"א ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו הוא אומר אליך ה' נפשי אשא ולאו כל מלוי אלא בלבא רחיקא הא גרים לי' לאסתלקא מעלמא עד לא מטון יומוי כו' וע"ד בעי ב"נ לאדבקא נפשי' ורעותא במארי' כו'. עכ"ל בקיצור לכן בשביל חומר העונש ר"ל של מניעת כוונת הלב בפסוק זה כל המזמור נהגו העם לומר מזמור אחר בנפילת אפים והוא מזמור ו' אל באפך תוכיחנו. אך ראוי וישר לאדם אף שיאמר מזמור ו' בשעת נפילת אפים כנהוג עכ"פ בעת שיאמר רחום וחנון חטאתי לפניך אחר נטיית הראש על היד בין הברכים יקבל עליו מסירת נפש בציור איזה מיתה בכוונה עצומה ואחר כן יאמר הנוסח כנהוג ה' מלא רחמים רחם עלי לפי שעיקר נפילת אפים היא המסירת נפש שבה ואף ביום ב' וה' שאומרים תיכף אחר הוידוי תפלה של והוא רחום עכ"ז יקבל עליו מסירת נפש תיכף אחר הוידוי וי"ג מדות אף מעומד ורחמנא לבא בעי. ואחר המסירת נפש יאמר התפלה של והוא רחום עם הצבור אך בכתבי האר"י ז"ל מזהיר מאוד שנפילת אפי' יהיה תמיד תיכף אחר י"ג מדות אף ביום ב' וה' ותפלה של והוא רחום יאמר אחר נפילת אפים ובודאי במי שלא יתראה עליו בזה יוהרא בפני הבריות מוטל עליו להתנהג כן

פרק שמיני והוא רחום שאומרים בב' וה' יזהר האדם לאומרה בכוונה ובשברון לב מאוד ומה טוב אם יכול להוריד דמעות בשעת אמירת והוא רחום. ומבואר בב"י ובש"ע סי' קל"ד שאומרים אותו בקול רם ומעומד דווקא וכל התפלה זו נתקנה טל צער השכינה ועל חרבן הבית ולחנן ולבקש על עונותיו ג"כ, וכבר הודעתיך בתפלת י"ח האי כללא בכ"מ שנזכר לשון שמך עשה למען שמך והושיענו למען שמך וכיוצא רומז על השכינה הקדושה. לכן הוא להב שבכללות בכ"מ אשר יזכור תיבת שמך בתפלה