יסוד ושרש העבודה צד

וכיוצא או ידע אינש בנפשי' שאכל אכילה מרובה וגסה ומחמת זה היה ישן יותר מכשיעורו ובא בשביל זה לידי בטול תורה הקדושה לפעמים לידי בטול תפלה עם הצבור יתוודה ע"ז באות א' מנוסח א"ב של אשמנו וכך יהיה אומרו אשמנו אכלתי מאכלות אסורות אכילה מרובה וגסה ובעבור זה אתא ביטול תורה ותפלה לידי. ובאות ב' יאמר בגדנו. ברכתי ברכות הנהנין שלא בכוונה או ברכת השחר וביחוד ברכת המזון אם יודע בעצמו שפשע בזה שהיא מצות עשה דאוריתא ושאר נגעי לבבו שמתחילין באות ב' וכן על כל דבר פשע וחטאה קלה וחמורה ברעה אשר ימצא אתו עמו יתודה כנ"ל היינו בכל אות מאשמנו כנ"ל. וזאת למודעי שעיקר הוידוי הוא החרטה ועזיבת החטא שיתחרט האדם בלבו חרטה גמורה וחלוטה על העבר ויקבל בלבו על להבא לעשות גדרים וסייגים שבודאי לא ישוב לכסלה עוד לבא לידי עון זה. וזה מבואר בגמרא הקדושה במסכת תענית דף י"ו א"ר אדא בר אהבה אדם שיש בו עבירה ומתוודה ואינו חוזר בו למה הוא דומה לאדם שתופס שרץ בידו שאע"פ שטובל בכל מימות שבעולם לא עלתה לו טבילה זרקו מידו כיון שטבל בארבעים סאה עלתה לו טבילה שנא' ומודה ועוזב ירוחם עכ"ל הגמרא. וז"ל הזה"ק פרשת בא דף מ"א ע"א חובא איהו על בר נש לאשתעי תדיר קמי קב"ה ולפרסמי ניסא בכל אנון ניסין דעבד כו' בגין דאינון מלין סלקין כל פמליא דלעילא מתכנסין וחמאן לון אודאן כולהו לקב"ה ואסתלק יקרא עלייהו עילא ותתא כגוונא דא מאן דאשתעי ומפרש חטאיו על כל מה דעבד אי תימא למאי אצטרך אלא מקטרגא קאים תדיר קמי' קב"ה בגין לאשתעי חובי בני נשא ולמתבע עליהון דינא כיון דאקדים ב"נ ומפרש חטאוי כל חד וחד לא אשאיר פטרא דפומא לההוא מקטרגא ולא יכיל למתב' עליהון דינא דהא תדיר תבע דינא בקדמיתא ולבתר משתעי ומקטרג פלוני עבד כך וע"ד אצטרך לי' לבר נש לאקדמא ולפרש חטאוי כיון דמקטרגא חמי דא לית ליה פטרא דפומא עליה וכדין אתפרש מניה מכל וכל אי תב בתיובתא יאות ואי לאו הא מקטרגא אשתכח עליה ואמר פלוני דאתא לקמך בתוקפא דאפין (פי' בעזות פנים ר"ל בזה שיפרש עונותיו) בעיט במארי' חובוי כך וכך כו'. עכ"ל. הרי לפניך מבואר שעיקר גודל מעלת הוידוי לפרש חטאיו כל חד וחד ויצורף עמה החרטה ועזיבת החטא וביחוד עשיית תשובה כמבואר בזה"ק הנ"ל אי תב בתיובתא יאות כו' ואלמלא לא נכתבו ראוים הם להכתב שכל מי שיש לו מוח בקדקדו יודה על זה שוידוי ומחילה אפילו לפני בשר ודם שחטא כנגדו בלא תשובה הוא חוצפא ועזות גדול וק"ו ב"ב שק"ו היא חוצפא כלפי שמיה לפני הבורא ית"ש ויתעלה. וראוי לומר סדר הוידוי בדמעות שליש כמבואר בזה"ק פ' ויקרא הנ"ל דכתב שם אי איהו בכי כו' וצער עצמו צער גדול לאין ערך על שהגדיל לעשות להרשיע ולמרוד במלך מ"ה הקב"ה ובאיזה פנים יבא לפניו ית"ש אחר פטירתו מעה"ז אוי לו ואוי לנפשו ויבכה הרבה בכה ע"ז מאוד ואף אם הוא קשה בטבעו להוריד דמעות עכ"פ יתמרמר לבו בקרבו בשברון ואנחה המשברת הגוף בשעת אמירת הוידוי לאמר בלבו אוי. איך אשא פנים ואיך ימתק אל חכי אכול ושתות כי השתות יהרסון ע"י עונותי הרבים ויצער בלבו צער גדול ולא יהא הוידוי אצלו כמזמר באיזה זמר. ודי בהערה זו. ויזהר לומר תמיד אחר הוידוי פ' ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו בהכנעה גדולה ובכוונה עצומה. ומ"כ וז"ל אמרו בפסיקתא א"ל הקב"ה למה"ש בואו ואודיעה אתכם צדקתם של בניי שאני טענתים בעה"ז כמה פעמים צרות ויסורים הבאים עליהם בכל דור ודור ובכל שעה ושעה ולא בעטו בהם שקוראים עצמם רשעים וקוראים אותי צדיק והם אומרים בלשון הזה אבל חטאנו עוינו כו' כי אמת עשית ואנחנו הרשענו. עכ"ל הפסיקתא. ואחר הוידוי יאמר בצבור הי"ג מדות בכוונה עצומה כי גם זה הוא תקון גדול מסדר תקוני התפלה ע"פ כתבי האר"י ז"ל. וגודל מעלות הזכרתם הוא ידוע מהגמרא הקדושה. גם בזה"ק ז"ל בפ' שלח דף קפ"א ע"ב ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר לאמר למילף מהכא כל דרין בתראין לעלם ולעלמי עלמין לאמר למימר לדא בשעתא דעקתא