יסוד ושרש העבודה צ

חושבי שמו כו' כדין אכתיבו לי' ואתרשים ואתמודע לעילא ואתרשים ואשתלים איהו לעילא ותתא ומאן דלא אשלים ולא קשיר קשרא דמארי' כדקאמרן כד קריב קמי' מארי' וצלא צלותי' ולא חייש על יקרא דמארי' טב לי' דלא אברי וקב"ה אמר כתבו את האיש הזה ערירי גבר לא יצלח בימיו ודא איהו גוזל אביו ואמו הכא אשתלים כלא כו' עכ"ל. ודי בהערה זו ויזהר שיעשה כל הג' פסיעות בכריעה א' כמבואר בטור ובש"ע סי' קכ"ג ודין זה מבואר בגמר' והובא בב"י א"ר חייא ברי' דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דפסעי להו ג' פסיעות בכריעה א' עכ"ל הגמר'. לכן יזהר מאוד בזה. ואחר שפסע ג' פסיעות בעודו בכריעתו יאמר עושה שלום במרומיו וישתחוה לשמאלו ויחשוב במחשבתו שמשתחוה ממש כנגד השכינה הקדושה ונותן לה בזה כבוד ואח"כ יזקוף מעט וישתחוה לימינו ויכוין ג"כ כוונה זו ויאמר והוא יעשה שלום עלינו וכן הוא מבואר בזה"ק פ' פנחס ד' רכ"ט ע"א בר"מ שצריך כריעה וזקיפה לשמאל ולימין דז"ל בר"מ בעושה שלום במרומיו ד'. כריעה וזקיפא לשמאלא וכריעה וזקיפא לימיני'. והאי איהו נותן שלום לשמאלו וימינו לשמאל רבו ולימין רבו כנ"ל. ואח"כ יזקוף וישתחוה לפניו השתחואה גדולה ויכוין ג"כ כוונה הנ"ל בבושה ובהכנעה גדולה ויאמר ועל כל ישראל ואמרו אמן. ודי בזה. ואח"כ יה"ר כו' כמו שהובא בש"ע ג"כ. ויזהר שלא יחזור למקומו תיכף אלא יעמוד במקומו שיעור הנזכר בש"ע והוא מדינא דגמרא והובא בטור וז"ל אתמר משמי' דרב מרדכי כיון שפסע ג' פסיעות לאחוריו התם מבעי לי' למיקם משל לתלמיד שנפטר מרבו שאם חוזר מיד דומה לכלב ששב על קיאו שסופו הוכיח על תחלתו שלא פסע לאחוריו כדי לפטור מרבו כיון שחוזר אליו מיד. עכ"ל ודי בזה

פרק ששי אחר התפלה בלחש יכוין האדם עצמו לשמוע התפלה בהחזרת הש"ץ ויזהר מאוד לשמור מחשבתו מהרהורים בטלים ר"ל רק לשמוע תיבות הש"ץ ויכוין בהם כוונת התפלה ממש כאלו מתפלל בעצמו ויחשב לו כאלו התפלל עוד שוב שני' ובענית אמן על ברכת הש"ץ יחשב לו ג"כ לתפלה וכ"כ האבו"דרהם שהמתפלל עם הצבור נוטל שכר על שלש תפלות שכר תפלה בלחש ושכר שמיעתן מש"ץ ושכר ענית אמן כי גדול העונה אמן יותר מן המברך עכ"ל. ויזהר האדם מאוד ומאוד בעניית אמן כי לפום גמלא גמילות גודל שכרו על ענייתו אמן כן גודל ענשה ר"ל למי שאינו נזהר בענייתה או שעונה בלא מתכוין כוונה הראוי לה כפי הברכה רק הוציא תיבת אמן כמצות אנשים מלומדה כי לפי שינוי הברכות כך שינוי כוונת אמן כי ארבעה הם חלוקי ברכות ברכות התפלות וברכות המצות. וברכות הנהנין. וברכות השבח וההודאה וכלל זה יהיה בידו של אדם בכוונת עניית אמן שצריך לכוין בה ממש ככונת המברך הברכה באיזה ברכה שיהיה כפי שבארתי בעז"ה כוונות המברך של ברכת השחר וברכות של תפלת י"ח וכפי שיבוא באורו לפנינו בעז"ה כוונת שאר ברכות ויזהר האדם העונה אמן לכוין ממש ככונוות המברך אחיי ורעי אהובי השם ואהובי נפשי תדעו נאמנה כי כמו שמברך איזה ברכה צריך לברך בכונה עצומה מאד כאשר בא זכרונו לטובה לפנינו כמה פעמים בפרקים הקודמים שהכל הולך אחר הנוף המחשבי כי שדי גופו של ברכה אחר הנוף המחשבי והעיקר בברכה הוא המחשבה כמו כן בעניית אמן העיקר הוא המחשבה עם ענייתן וע"כ צריך לכוין בעניית אמן יותר ויותר כי לפי מעלות ושכר העונה אמן יותר מהמברך כן צריך ג"כ כוונתה יותר עצומה מן המברך. וז"ל האבודר"הם כי המברך דומה לשטר שלא נתקיים בב"ד ויכול אדם להכחישו ואחר שהוא מאושר ומקויים עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כך אמן הוא קיום חותם הברכות עכ"ל. וז"ל הטור סי' קכ"ד אר"זל מ"ד שומר אמונים נוצר ה' אלו שאומרים אמן באמונה אומר ש"ץ מחיה מתים והם עונים אמן ועדיין לא ראו תחיית המתים ומאמינים בהקב"ה שמחיה מתים. אומר ש"ץ ברוך גאל ישראל והם עונים אמן ועדיין לא נגאלו מאמינ' שעתיד הקב"ה לגאלם. אומר ש"ץ בונה ירושלים ועדיין היא בחורבנה ומאמינים