יסוד ושרש העבודה צא

בהקב"ה שעתיד לבנותה ועונין אמן הוי אומר נוצר ה'. אר"ש כל העונה אמן בכל כחו פי' בכל כונתו פותחין לו שערי ג"ע שנאמר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים א"ת אמונים אלא אמנים אלו שאומרים אמן. עכ"ל הטור. הרי מבואר מל' חז"ל שמביא הטור שעיקר עניית אמן היא היא הכוונה שבה שמחשב במחשבתו ולא עניית התיבה בלבד. וכ"כ הטור בסי' הנ"ל וז"ל ויענו אמן אחר כל ברכה וברכה כו' ובכוונה שיכוין בלבו אמת היא הברכה שבירך המברך ואני מאמין בזה כי אמן הוא ל' האמנת דברים עכ"ל. ובזה"ק פ' וילך ד' רפ"ה ע"א ז"ל א"ר יהודה ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר למארי' ולא אתכוין באמן דתנינן גדול העונה אמן יותר מן המברך כו' וכד ישראל לתתא משמרין לאתבא אמן ולכוונא לבייהו כמה דאצטרך כמה פתחין דברכאן רברבין פתיחן ליה לעילא כמה טבאין משתכחין בכלהו עלמין כמה חדו בכלא. מאי אנר להו לישראל דגרמין האי. אגר להו בעלמא דין ובעלמא דאתי בעלמא דין בשעתא דאעקין להו לישראל ומצלין צלותא קמי מאריהון קלא מכרזי כלהו עלמין פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים א"ת אמונים אלא אמנים. פתחו שערים כמה דישראל פתחין להו תרעין רברבן כך השתא פתחו שערים ותתקבל צלותהון מאנון דאעקו להו. האי בעלמא דין. בעלמא דאתי מאי אגרייהו. דכד יפוק ב"נ מהאי עלמא דהוה שומר לאתבא אמן מאי שומר כלו' נטיר ההוא ברכה דאמר ההוא דמברך ומחכה לאתבא אמן כמה דאצטרך. נשמתי' סלקא ומכרזי קמי' פתחו שערים קמי' כמה דאיהו הוה פתח תרעין כל יומא כד הוה שומר אמונים כו'. תאנא כל מאן דשמע ברכה מההוא דמברך ולא אתכוין באמן עלי' נאמר ובוזי יקלו כד"א לכם הכהנים בוזי שמי מאי עונשי' כמה דלא פתח ברכאן לעילא כך לא פתחין ליה ולא עוד אלא כד נפיק מהאי עלמא מכרזי קמי' ואמרי טרוקו גלי קמי' דפלני' ולא ליעול ולא תקבלון ליה ווי לנשמתי'. תאנא חייבין דגיהנם כלהו סלקי במדורין ידיען כו' אית מדור' בתראה חתאה דכולהו. וההוא מדורא הוי מדורא על מדורא כו' וההוא אקרי שאול תחתית שאול הוא מדורא חד תחתית הוא מדורא תתאה ובג"כ אקרי ארץ עיפתה תחתית ואקרין אבדון. וע"ד כתיב שאול ואבדון וכלהו מדורין לא אכפלי וכלהו לא עייפין בר מהאי. ותאנא מאן דנחית לאבדון דאקרי' תחתי' לא סליק לעלמין וההוא אקרי גבר דאשתצי ואתאביד מכלהו עלמין. ותאנה לההוא אתר נחתין להנהו גברין דמבזי לאתבא אמן. ועל אמן סגיאין דאתאבידו מניה דלא חשיב להו דיינין ליה בגיהנם ונחתין ליה בההוא מדורא תתאה דלית בה פתחא ואתעביד ולא סליק מינה לעלמין. וע"ד כתיב כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה ולא והא כתיב כו' עכ"ל. אחי ורעי תן דעתך ולבך שם במאמר הנ"ל והאיך ומה יתאונן אדם חי כמה שנים שנגוזו וכן עברו ופלגי מים תרד עיניו על לא שמרו עניית אמן כראוי יומם לא ישכב ולילה לא ינוח מפחד לבבו אשר יפחד וממראה עיניו אשר יראה יירה בשאול תחתית ולנצח לא יראה אור כנ"ל בזה"ק ועיקר כוונת הזה"ק בעניית אמן היא כוונתה ולא אמירת התיבה בלבד כמבואר בלשונו הקדוש ובוזי יקלו מאן דלא ידע לאוקיר למארי' ולא אתכוין באמן גם מלשונו וכד ישראל לתתא משמרין לאתבא אמן ולכוונה לבייהו כמה דאצטריך כו'. ובפרשת תרומה ד' קע"ח ע"א ז"ל מאי ובוזי יקלו דא הוא מאן דלא ידע לאחדא שמא קדישא ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא לאתר דיצטריך ולאוקיר שמא דמארי' טב ליה דלא אתברי וכ"ש מאן דלא אתכוין באמן עכ"ל הרי מבואר שעיקר עניית אמן הוא הכוונה שבה ולא עניית התיבה לבד. ועיקר הכוונה של עניית אמן היא השמחה והחדוה במחשבתו על גודל אלהותו ית"ש ששמע שבח והודאה אמיתית שאינה כוזב' בשום אופן יצא מפי המברך ליוצרנו ובוראנו ית"ש ועונה אמן ומכוין במחשבתו אמת ההודאה שיצא מפי המברך ליוצרו ית"ש גם ממאמר הנ"ל יתלהב לב האדם להשתדל ולהתאמץ לשמוע הברכה מפי המברך כדי לענות אחריה אמן לתת בזה נחת רוח ליוצרו ב"ה וב"ש כמבואר במאמר הנ"ל מאי שומר כלו' נטיר ההיא ברכה דאמר ההיא דמברך ומחכה