יסוד ושרש העבודה פט

יזהר האדם מאד ליתן הודאה עצומה בכונה עצומה בחתימת ברכה זו. כתב בש"ע שי"ל פסוק יהי לרצון אמרי פי גו' קודם אלקי נצור וראוי לכוין בפסוק זה מאד כי הוא ג"כ מעיקר תפלת י"ח שתקנו וסדרו אנשי כה"ג, ובתיבות ה' צורי וגואלי ישמח ש"ע מאד על אלקותו ית"ש ויתעלה. איתא בטור וז"ל והכי אתמר בהגדה אמר שמואל הזריז לומר ד' דברים הללו זוכה ומקבל פני השכינה עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתיך עשה למען קדושתיך כו' עכ"ל הטור בקיצור. וכן איתא בכתבי האריז"ל לומר נוסח עשה למען שמך כו' ועל פסוק למען יחלצון ידידיך כתב כונות נוראות ומוסיף ג"כ לומר קודם יהי לרצון פסוק יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה והוא בתהלים סי' ל"ה וכתב ג"כ כונות על פסוק זה וכבר מצוי הוא בסדורים כל הנוסח אך אחי ורעי בודאי גודל מעלתם של כל הנ"ל היא הכוונה שבהם ולא אמירתם בפיו ובשפתיו לבד דהיינו בעשה למען שמך יכוין אדם בלב נשבר מאוד על חילול שמו הקדוש המחולל עתה בין הגוים עובדי פסילים ובעשה למען ימינך יכוין ג"כ שעתה בגלות שהשיב אחור ימינו בעוה"ר ובעשה למען תורתיך יכוין על שנמסרו רזי' התורה וסודותיה לחצונים. ויכניס צער גדול בלבו מאוד ע"ז. ובעשה למען קדושתיך יכוין ג"כ כנ"ל שקדושתו מחולל עתה בין הגוים. אח"כ יאמר פסוק יהיו לרצון פעם שנית ויזהר לומר פסוק זה בכוונה עצומה מאוד כנ"ל כי בכתבי האריז"ל מביא כוונות נוראות בפסוק זה. וגם בסדורים אחר התפלה הובא גודל מעלת פסוק זה ועיי"ש. ודי הערה בזה

ואחר אמירת יהיו לרצון יפסיע ג' פסיעות לאחוריו והוא דינא דגמרא והובא ג"כ בטור וז"ל הגמרא דיומא ד' נ"ג ארישב"ל המתפלל צריך שיפסיע ג' פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום ואם לא עשה כן כאלו לא התפלל ופי' רש"י ראוי לו שלא התפלל כלומר נח היה לו אם לא התפלל כלל. עכ"ל רש"י, וטעם לג' פסיעות אלו ע"ד הפשט שהוא כעבד הנפטר מרבו לבד הסוד הגדול והנורא שלתקון ג' פסיעות אלו בעולמות העליונים הקדושים להבאים בסוד ה' להמעיין בכתבי האריז"ל. עתה אחיי ורעיי אהובי נפשי ע"ז יודה כל בעל שכל יתנו עידיהם ויצדקו ויאמרו אמת כי מי שפוסע ג' פסיעות אלו כמצות אנשים מלומדה בלא כונה כלל אפי' ע"ד הפשט שהוא כעבד הנפטר מאדונו רק רגליהם לו ילכו ילפתו אורחות דרכם על צד ההרגל שזה לא יחשב לו לעבודה כלל לצאת ידי חובתו שמחויב מדינא דגמרא והרי הוא כאלו לא התפלל כנזכר בגמ' הנ"ל מבואר ואם לא עשה כן הרי הוא כאלו לא התפלל ואוי לאותו בושה ואוי לאותו כלימה שבטל תפלות של כמה שנים שלא היו נחשבין לתפלות כלל אף אם התפלל התפלות בכוונה כראוי ואוי ואבוי ענו לה על אותו כלימה שהרי הוא כאלו לא התפלל כמה שנים כלל וכלל ואכל ושתה על הדם ועבר ג"כ אל"ת דלא תאכלו על הדם כדאיתא בפ"ק דברכות ד"י א"ר יוסי בר חנינא משום ראב"י מאי דכתיב לא תאכלו על הדם לא תאכלו עד שתתפללו על דמכם עכ"ל וזולת בטול התפלה שמצווה מפסוק ולעבדו בכל לבבכם כדרז"ל לא די בזה שהוא כלא התפלל אלא נח היה לו אם לא התפלל כלל כפרש"י הנ"ל נמצא עתה שהמתפלל בלא פסיעות לאחוריו אחר תפלתו ענשו כפול יותר משלא היה מתפלל כלל ואוי לאותו הבושה לכן יזהר האדם לצייר במחשבתו שהוא פוסע לאחוריו מכנגד השכינה הקדושה ממש כי מלא כל הארץ כבודו גם מבואר בזה"ק במאמר שהעתקתי לעיל שבודאי השכינה כנגדו בשעה שהוא מתפלל ועיי"ש ויעשה הג' פסיעות בבושה והכנעה גדולה ממש כעבד הנפטר מאדונו וז"ל זה"ק פ' פקודי ד' רס"ב ע"א שים שלום טובה וברכה האי ב"נ כד אשתאיל (פי' כשנפטר) מהיכלא דא לנפקא לבר (פי' בג' פסיעות) ישוי גרמי' כמאן דנפיק מחברותא דמלכא ומגו היכלי' וימאך גרמי' קמי' אבל יחדי גרמי' דהא קדמאה איהו לנטלא עטרה דמשיכו דברכאן דנגדין מיחודא דמארי' דא איהו בר דאיהו מהיכלא דמלכא דהא בהאי שעת' דקא נפיק מקמי מלכא כו' קב"ה קארי לפמלי' דלעילא ואמר לון כתיבו להאי ב"נ פלני' מאינון דאקרון