יסוד ושרש העבודה ע

אמירת תיבה זו לנענע הלשון וישפיל אותו קצת לבין השניים אז בוודאי יצא מפיו הברת אות היו"ד אך אם לא יתן דעתו לזה קרוב הדבר מאוד שיצא אות א' לסיבת התחלפות אותיות האו"י והא"לף לקלות מוצאה הגרונית קופצות בראש וזה ברור וע"כ יזהר מאוד מאוד בזה. גם יזהר מאוד ליתן רווח להפרי' בין שם הוי"ה ב"ה לשם אלהינו כי אם לא יתן פירוד ביניהם ויאמר שני תבות אלו בהבלעה אחת ה' אלהינו יחטוף היו"ד של השם אדני שהיא נח נראה לתיבת אלהינו שהתחלתה באל"ף ויאמר במבטא יאלהינו כאשר בא זה בארוכה לעיל בשער הב' בפרק דקדוקי המלות. וגם שני תיבות ה' אם לא יתן ריוח ופירוד ביניהם יחטוף היו"ד של השם אדני שהיא נח נראה לתיבות אחד ויקרא יאחד כנ"ל וכן איתא להדיא בטור סי' ס"א ז"ל כתב רב עמרם וצריך להפסיק בין תיבה לתיבה דעל ההוא דאנשי יריחו היו כורכין את שמע שלא ברצון חכמים מפורש בירושלמי שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה. עכ"ל הטור. ובפרט בד' דאחד צריך האדם להזהר מאוד להרגיש במבטא היטיב כי בכח ההדגשה בנקל להתחלף עם הט' במוצאו דטלנ"ת מהלשון כידוע ואם לא יתן דעתו אל ההרגש' לא יאמר אחד אלא אחט. ובסמוך בעז"ה אציג הטעות של כל הק"ש שיוכל האדם לטעות בהם ואחר שיזהר לומר התיבות של פסוק זה ככתוב יזהר ג"כ מאוד לומר התיבות בכל עוצם כחו של מוחו ואבריו וירגיש בעצמו שלא נשאר בו כח יותר ליתן באמירת תיבות אלו של היחוד כמ"ש במאמר הנ"ל דפ' ואתחנן דף רס"ג ויחבר כל שייפוי בההוא יחודא כו' ובזה יעשה תקונים גדולים ונפלאים בעולמות העליונים הקדושים כמו שמבואר שם ג"כ כמה דשוי כל שייפוי ברזא דחד הכי לעילא מחבר כל שייפין עלאין בההוא יחודא למהוי כלהו חד כו' ודי בהערה זו ומיד שיסיים הפסוק של שמע בכל הכוונות הנ"ל יאמר בלחש בשכמל"ו בכל עוצם כחו ג"כ ממש כמו בפסוק שמע ובשמחה עצומה עד מאוד על שיש לו מלך גדול כזה שלא תכזב מלכותו לעד ולעולמי עולמים כי ששה תבות אלו הם גם כן מעיקר היחוד כמבואר במאמר דפ' תרומה הנ"ל בשעתא דישראל קא מיחדי יחודא בהאי קרא ברזא דכ"ה אתוון ובשכמל"ו דאנון כ"ד אתוון ויכוין כל חד בהו כלהו אתוון מתחברין כחדא וסליקין. גם במקומות רבים בזה"ק ובתקונים מלאים מזה. גם הפוסקים ס"ל כמו שצריך לחזור בפסוק שמע אם לא אמרו בכוונה כן צריך לחזור בתבות בשכמ"לו לכן יזהר האדם מאוד בכוונתם ודי בהערה זו. ומעתה נבוא שיעוריו בתודע כוונת פסוקי ק"ש על סדרן כיד ה' הטובה עלי

ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך. בה' תיבות אלו חיוב על האדם להכניס בלבו אהבה עזה ועצומה לאהבתו ית"ש ויתעלה ואהבה זו היא מ"ע עלינו עם קדוש מפסוק זה של ואהבת וגו'. ואם יתרשל האדם בזה מלבד מה שבטל וסילק מעליו מ"ע זו של אהבת השם יתעלה הנה גם הוא דובר שקרים רחמנא לצלן. והתחבולה לזה הוא שיתעורר כל איבריו ומוחו עם שאר חושי כחו בכח עצום ולהכין עצמו לזה להכניס אהבה עצומה בלבו אזי כפי השתדלותו להראות בו עוצם כחו כן יתוסף בלבו התלהבת האהבה עזה יותר ויותר ולהמשיל הענין הזה הוא במה שעינינו רואות באשה שנושקת בנה הקטן הנצמד בקירות לבבה מפאת אהבה העצומה התקועה בלבה אליו נושקת אותו בכל עוצם כחה ומשימת באהבת נשיקה זו כל כח מוחה ואבריה. כן הדבר הזה באהבת השם יתעלה ויתרומם זכרו. וז"ל הזה"ק פ' ואתחנן דף רס"ז ע"א ואהבת דבעי ב"נ לאתקשרא ביה ברחימותא. דכל פולחנא עלאה דבעי ב"נ למפלח לקב"ה דיפלח ברחימו דלית לן פולחנא כמו רחימותא דקב"ה. ר' אבא אמר הני כללא דאוריתא אינון בגין דעשר אמירן דאורייתא הכא אתכלילו דא אוקמוה חברים ות"ח לית לך מלה בחביבותא קמי קב"ה כמאן דרחמים ליה כדקא יאות ומה הוא כמה דכתיב בכל לבבך כו' עכ"ל בקיצור. והנה איך לא יתלהב לב האדם להכניס בלבו אהבה עזה אל השם יתעלה בכל עוצם כחו כנ"ל ודי בהערה זו: