יסוד ושרש העבודה סט

כו' עכ"ל. הנה משמעות לשונם יורה שמסירת נפש יהיה בתיבת אחד דוקא אך צריכין אנו לומר שבודאי אין הכוונה בזה שיאריך בהברת התיבה דאחד עד שיכוין המסירת נפש כנ"ל כי מן הנמנע הוא ובלתי אפשרי שיאריך באות ח' דאחד כ"כ עד שיכוין פי' המלה של אחד שפירושו שאתה יחיד ומיוחד ולצייר במחשבתו איזה מיתה של מסירת נפש כי לא תושלם הברת המלה באות ח' אלא בהברת אות א' כי כשאדם מתחיל הברת אות ח' בקמ"ץ היינו ח לא ירגיש הברת ח רק בהתחלת המבטא אך אח"כ כשיאריך יותר לא ירגיש כלל הברת ח רק ירגיש הברת א והחוש עם השכל תעיד ע"ז ונמצא שלא יסיים בתיבת אחד חד רק יסיים אד וכאלו אמר אחאד וכן משמע מפרש"י בגמרא דברכות ד' י"ג ע"ב אהא דתני' סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו א"ר אחא בר יעקב ובדל"ת א"ר אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת עכ"ל הגמרא. וז"ל רש"י ובדלי"ת. ולא בחי"ת דכל כמה דאמר א"ח בלא דל"ת לא משתמע מידי ומה בצע בהארכתו אבל בדל"ת יאריך עד כשיעור שיעשנו בלבו יחיד בשמים ובארץ ולארבע רוחותיה כדמפרש לקמן. ובלבד שלא יחטוף בחי"ת בשביל אריכות הדל"ת לא ימהר בקריאתה שלא יקראנה בחטף בלא פתח ואין זה כלום עכ"ל רש"י ז"ל: הרי מבואר בלשון רש"י ז"ל שלא יאריך באות חי"ת כלל שעיקר ההארכה הוא באות דל"ת ולא באות חי"ת. אך בוודאי שכוונת הזוהר לממסר נפשו באחד רצונו לומר בהארכת כוונת תיבת אחד. ולכן צריך שתצא מפיו תיבת אחד מפורש היטב במבטא ויכוין פי' המלות של אחד שפירושו שאתה יחיד ומיוחד ולקבל עליו עול מלכות שמים כנ"ל ובגמר מחשבתו יקבל על עצמו מסירות הנפש כנ"ל וכמו שאבאר בעז"ה למטה אך בכדי להוציא גם דעת היש מפרשים שמביא הטור ודעת הב"י יאריך קצת בחי"ת ועכ"ז יראה לזהר שלא יחשוב שום כוונה בהברת אות ח' כי דבר ברור הוא אם יכוין קצת כוונה בוודאי ע"י הארכה זו לא יאמר הברת אות חי"ת אלא בהתחלת המבטא ואח"כ ע"י אריכות הברתה קצת יסיים באות א' אחאד כנ"ל. אך באות א' יזהר שלא יאריך בה כלל וז"ל הזה"ק פ' שלח לך ד' קס"ב ע"א א מאן דפסק יתפסק מאן דפסק מלין דאוריתא על מלין בטלין יתפסקון חיוהי מהאי עלמא ודיני' קיימא בההוא עלמא מאן דקצר יתקצר מאן דקצר אמן ולא מאריך בי' גו נייחא יתקצר מחיין דהאי עלמא מאן דקצר יתארך מאן דאמר אחד יצטרך לחטפא אלף ולקצרא קריאה דילי' ולא יעכב בהאי אות כלל ומאן דעביד דא יתארכון חייו עכ"ל: והנה ממאמרי הזהר הקודמים משמע מלשונם שיקבל מסירת נפש בפסוק שמע ישראל ע"כ זהו הדרך ישכון אור לצאת ידי שניהם שתיכף אחר אמירתו שמע ישראל ה' אלהינו ויכוין בכוונה עצומה בשמחה עצומה שאתה הוא ה' אלהינו אזי יקבל עליו מסירת נפש בציור איזה מיתה ויכוין במסירת נפש זו שהמוסר עצמו למיתה להראות קבלת אלהותו ית' עליו באהבה עצומה ואחר שיסיים השני תיבות ה' אחד מפורש היטיב ויכוין פירושה היטיב שאתה יחיד ומיוחד בשמחה עצומה מאוד ויכוין כל הכוונות הנ"ל דהיינו חיוב האמנה האמתית וקבלת עול מלכות שמים עליו ועל זרעו אחריו כנ"ל יקבל עליו עוד מסירת נפש בציור של ג' מיתות האחרים. אך המסירת נפש יהיה בשמחה עצומה עד מאוד ויכוין שבמסירת נפש זו יתגדל ויתקדש שמו הגדול בכל העולמות וזהו דרך הנכון. ויזהר האדם בכל הכונות של פסוק זה עם המסירת נפש בכל הד' ק"ש של יום כנ"ל ואף שבתחלת ההרגל בהם יהיה האדם מוכרח להאריך בזה במחשבתו כי כל ההתחלות קשות ועל ידי זה לא יוכל להגיע לתפלות י"ח להתפלל עם הצבור אין בכך כלום כי בודאי תפלת הצבור נדחה מפני זה. אבל אחר ההרגל בקל יכול האדם לכוין כל הכוונות הנ"ל עם המסירת נפש של כל הד' מיתות באהבה עצומה מאוד בשעה מועט אך אחיי ורעיי דעת לנפשכם ינעם שקודם כל הכוונות יזהר האדם מאוד במה שמבואר בש"ע א"ח סי' ס"א סעיף י"ח וז"ל ידגיש י' של שמע ישראל שלא תבלע ושלא תראה אל"ף כו' ע"ש. והתחבולה לזה שיתן דעתו בהתחלת