יסוד ושרש העבודה סח

גודל מעלת' הובא בתקונ' תיקון ע"ד קל"א ע"ב וז"ל בקצור חמשין תרעין אלין דבינה ובה מיחדין כ"ה כ"ה אתוון תרין זמנין בכל יומא כו' ובכל אבר ואבר דאיהו נר דכל פקודא בעי ב"נ לאמלכא לקב"ה ולתקנא לי' אתר דכי' ונקייא לשריא לי' תמן ובנין דא צריך ב"נ לבערא מני' מכל אבר ואבר כל מחשבין והרהורין בשין דטנופין דאנון קליפין כו' ומאן דאמליך לקב"ה על כל אבר ואבר כאלו אמליך לי' על כלא עלמא ואגר דב"נ דאמליך לי' על כל אבר ואבר לא אתיהב רשו לגלאה דאלין אמן טעמי מצות דלא אתיהבו לגלאה בגין דלא יהא ב"נ עובד לקב"ה ע"מ לקבל פרס כו' עלייהו אתמר לאכול לשבעה ולמכסה עתיק מלין עתיקין דלא אתמסרו לגלאה עכ"ל, ודי הערה בזה, גם יזהר מאד ומאד בקבלת מלכותו ואלהותו עליו ועל זרעו דוקא ממש כמ"ש למעלה בנוסח של קבלת עמ"ש כי גודל מעלת קבלה זו מפורש בתורתינו הקדושה בפ' וירא בעת שהזכיר הבורא ית"ש ויתעלה גודל חבתו של אברהם אבינו באומרו כי ידעתי וגו' מכל צדקותיו אשר עשה לא תזכרנה כי אם צדקת ה' אשר עשה למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' וגו' שהרי מפורש בתורה שקיים א"א כל התורה כדכתיב בפ' תולדות עקב אשר שמע אברהם בקלי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי וארז"ל בגמרא הק' קיים א"א כל התורה כולה אפי' ערוב תבשילין הנה כל מעשיו הטובים גם העשר נסיונות שנתנסה א"א ועמד בכולם לא הזכיר הבורא ית"ש כ"א בזאת יתהלל למען אשר יצוה לזרעו אחריו שיקבלו עול מלכותו ואלהותו עליהם ועל זרעם כאשר קיים א"א ע"ה. ומזה יראה כל אדם בעין שכלו גודל מעלת קבלה זו. ובודאי מלתא דפשיטא הוא לכל משכיל שיעור ידידות אהבתו ית"ש שבקבלה זו ניכר אהבת הבורא ית' ויתעלה בלב האדם יותר מבכל קיום מצותיו ית"ש שבתורה הקדושה. ודי בזה למשכיל: ותיכף אחר שיגמור במחשבתו כוונת עול מ"ש בשלימות כנ"ל יקבל על עצמו מסירת נפש במחשבה שהצגתי בסוף שער הראשון. ומסירת נפש בפסוק זה של היחוד חיוב על האדם כמבואר בזה"ק בהרבה מקומות וז"ל בפ' פקודי ד' רנ"ג ע"ב בהיכלא דא אית תרין ממנן נהורין כו' ואלין קיימין לאשגחא על כל אנון דמיחדי יחודא דמאריהון ברחימו ומסרי נפשייהו עלי' ברחימו וסלקי ואסהידו לעילא עכ"ל בקיצור. ובפ' בלק ד' קצ"ה ע"ב ז"ל לבתר לשואה גרמי' גו אנון דמסרי נפשייהו על קדושת שמי' והיינו ביחודא דשמע ישראל דכל מאן דשוי הכי רעותי' בהאי קרא אתחשב לה' כאלו מסר נפשי' על קדושת שמי' עכ"ל וז"ל בפ' חיי שרה במדרש הנעלם דף קכ"ד ע"ב אמר ר' שלום בר מניומי אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה שאין לו מאתים עולמות כסופין בשביל התורה הה"ד ומאתים לנוטרים את פריו ומאתים על שמוסרי' עצמם בכל יום כאלו נהרגו על קדושת שמו הנצחי בהאי פסוקא למסור נפשו על קדושת שמו מעלה עליו הכתוב כאלו נהרג בכל יום עליו הה"ד כי עליך הורגנו כל היום א"ר נחמן כל המוסר נפשו בהאי פסוקא נוחל ארבע מאות עולמות לעוה"ב עכ"ל וז"ל פ' ואתחנן ד' רס"ז ע"ב בקצור דהשתא סלקא נפשי וחמית יקרא מאנון דמסרי גרמייהו על קדושה דמאריהון דהוו אעלין בתליסר נהרי דאפרסמונא דכי' וקב"ה משתעשע בהו כו' עכ"ל, הנה עינך רואות מגודל עוצם נפלא השכר יעשה למחכה לו של מסירת נפש בפסוק היחוד גם מכל המאמרים האלו נשמע גודל החיוב למסור נפשו במחשבה בפסוק זה ובוודאי שארית ישראל לא יעשו זה ע"מ לקבל פרס הנזכר במאמרים הנ"ל כ"א מגודל אהבתו לית"ש וזכרו לעד כדי שיתקדש שמו הגדול בזה בכל העולמות וסוף הכבוד לבוא ודי בזה. וזאת למודעי שאף שמלשון זה"ק בכמה מקומות משמע שחיוב של מסירת נפש בפסוק זה דוקא בתיבת אחד דבפ' משפטים ד' קי"ט ע"א ז"ל ומיחד לקב"ה בכל יומא למהוי מיתתי' באחד כגוונא דשחיטת בהמה בתריסר בדיקות דסכין ובסכין דאנון אח"ד כו' עכ"ל גם בפ' צו דף ל"ג ע"א ז"ל בכל יום ויום צריך ב"נ לאזדהרא בתיובתא ולממסר רוחי' לגבי' דיפוק באחד כו' עכ"ל. ובהקדמת תקונים ד' י' ע"ב ז"ל בקיצור והאי איהו רחימוי דמאריה' מאן דמסר נפשי' באחד ברחימו דמאריה