יסוד ושרש העבודה נ

באות ע' שבתחלת תיבה הבאה אחר נח נראה שבסוף תיבה כגון בין עיניך אוהב עמו ישראל עמך. וכתבתם על מפאת מהירת המבטא יקרא בי נינך. אוה במו ישרא למך וכתבת מל וכן באות י שאחר נח נראה שבסוף התביבה כגון למען ירבו עבודת ישראל. מגן ישענו מפאת מהירת המבטא יקרא למע נרבו עבוד תשראל מג נשענו והחוש תעיד על זה. וכלל זה יהיה בידו של אדם שכל תיבה שבסופה נח נראה ואחריה א תיבה המתחלת באות א' או באות ה' או באות י' או באות ע' צריך ליתן ריוח ופירוד בין הב' תיבות לבלתי ישמט ויתבלע אותיות א"ה"י"ע שאחר הנח נראה. וזה דבר השמטה והבלעה של אות ע' או אות א' אחר נח נראה נוהג גם באמצע תיבה אחר שו"א נח נראה כגון תפארת שתחת הפ"א שו"א נח ותחת האלף סגו"ל במהירת המבטא בלי הרגשה יקרא תפרת הפ"א בסגו"ל ותתבלע הא' וע"כ צריך לחטוף מקודם הפ"א לתי"ו שלפניו ויאמר תפ ואח"כ באותו רגע בלי הפסקה כלל יאמר ארת רצוני בזה שירגיש במבטא היטיב אות האל"ף שאחר הפ"א וכן באות ע' שבאמצע תיבה אחר שו"א נח נראה כגון תיבת שועתם ובשעריך וכן אחר שו"א נע כגון שבענו קוראיו אם לא יהא נזהר בהם יקרא שותם ובשרך. שבנו קוריו וטעות זה שבאמצע תיבה אחר שו"א אינו נוהג כי אם באות א' ובאות ע' אבל לא באותיות הי"ו וע"כ בכל הדברים האלה אשר ראו עיניך צריך האדם מאוד ליזהר שיתן ריוח ביניהן ובכמותן וכן במוצא האותיות אם לא יהא זריז ונזכר להזהר בכל אות ואו' במוצי' יהא חלופו אות אחר ממוצאו כגון ואהבת בכל לבבך ובכל נפשך בשבתך ובקומך וכתבתם וכיוצא יהא נזהר שלא יחליפנו במוצא בומ"ף עם הפ"א שהם קרבים במבטא ויקרא ואהפת בכל לבפך ופכל נבשך בשפתך ופקומך וכתפתם וכיוצא ובמוצא דטלנ"ת כגון תיבות ידכם יקרא יטכם וכן בשתי תיבות א שסוף תיבה ראשונה ותחלת תיבה האחרונה הם ממוצא א' כגון ביד טהורים מעט דבש אם לא יהא נזהר יקרא בי טהורים מע דבש וכן במוצא זסשר"ץ כגון תיבות ולכבוד שמך מפאת מהירת המבטא יקרא ולכבוצמך וכן אפס זולתו במהירת המבט יקרא אפ זולתו וכן במוצא גיכ"ק כגון ענג קרא במהירות המבטא יקרא ענ קרא ודומים רבים והחוב תעיד על הכל וכן בתיבה שסופו ט' או ד' נח נראה ואחריה תיבה המתחלת באות צ' או באות ז' כגון מעט צרי. ביד צדיקים ביד זדים אם אינו נזהר בהם ליתן ריוח ופירוד בין הדבקים יקרא מעצרי. ביצדיקים: ביזדים. והחוש והנסיון תעיד ע"ז ומובן בטעמו לכל משכיל. וע"כ צריך האדם להזהר בזה עד מאוד ולהרגיל את עצמו בכל התפלה וההרגל נעשה טבע להוציא מלין דכשרין בשלימותה ולא תחסר כל בה כי הלא זה ידוע מזה"ק שבכל אות ואות ובכל קוץ וקוץ כמה וכמה