יסוד ושרש העבודה נא

רבבות עולמות עליונים ונעלמים כמבואר בזה"ק פ' אחרי ד' ע"ג ע"א. וז"ל ת"ח מלה קדמאי דאורית' דיהבין לינוק' אל"ף בי"ת דא מלה דלא יכלי בני עלמא לאדבקא בסוכלתנו ולסלקא ליה ברעותא וכ"ש למללא בפומיהון ואפילו מלאכי עלאי ועלאי דעלאי לא יכלין לאדבקא בגין דאנון סתימין דשמא קדישא ואלף וארבע מאה וחמש רבבן דעלמין כלהו תליין בקוצא דאל"ף ושבעין ותרין שמהן קדישין גליפין באתוי רשימין דקיימו בהו עלאי ותתאי שמיא וארעא כורסיא יקרא דמלכא תליין מסטרא חדא לסטרא חדא דפשיטותא דאל"ף (פי' קו האמצעי של הא') קיומ' דעלמין כלהו וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא ושבילין סתימין ונהרין עמיקין ועשר אמירן כלהו נפקין מההוא קוצא תתאה דתחות אל"ף מכאן ולהלאה שארי לאתפשטא אל"ף בי"ת עכ"ל היוצא מזה כשהאדם מוציא מפיו התיבה באותיותיה כתקונה מנענע כל העולמות העליונים התלוים בהם אך כשאין האדם נותן דעתו ולבו אל הרגשת המבטא היטיב מחליף תיבה זו לתיבה אחרת שאינה כלל בתקון סדר התפלה וגורם פגמים גדולים ר"ל באותן העולמות העליונים הקדושים התלוים באותן האותיות של תיבה זו כנזכר בזה"ה בהרבה מקומות דבאתערות' דלתתא תלי' אתערות' דלעילא כמבואר בזה"ק פ' בחקתי דקי"ב ע"ב וז"ל בקיצור ובמלה דפומא תליא עובדא לאתערא לעילא ובפ' מצורע דנ"ה ע"א: ז"ל האזינה תפלתי בלא שפתי מרמ' מאי בלא שפתי מרמה אלא הכי תנינן כל מלה ומלה דאפיק ב"נ מפומיה סלקא לעילא ובקעא רקיעין ואעלת לאתר דאעלת ותמן אתבחנת ההיא מלה אי היא מלה דכשרא אי לא אי היא מלה דכשרא אעלין לה קמי מלכא קדישא למעבד רעותא ואי לאו שאטין לה לסטרא אחרא לאתערא בההוא מלה רוחא אחרא עכ"ל. אחיי ורעי אם תיבות כאלו שנאמר בהם הבשר עודנו בין שיניהם אף ה' חרה וגו' ר"ל כנ"ל בזהר פנחס שהעתקתי יהיה מלה דכשרא ואיך תעשה תקונה בעולמות העליונים הקדושים ואיך יעמדו לפני הבורא ית"ש ויתעלה אוי לאותו בושה שטאסין אותה לסטרא אחרא כאמור בזה"ק הנ"ל ע"כ לבך יהגה אימה ולבך תשית לדעת הרגשת המבטא היטב הן בתפלה הן בקריאת הפ' שמו"ת בכל ערב שבת קדש להוציא כל תיבה ותיבה בשלימותא כדקא יאות. וז"ל זה"ק פ' וישלח דקע"ו ע"א רש"א כל אנון מלין דאורייתא וכל ההיא אורייתא דאשתדל בה בר נש בהאי עלמא אנון מלין וההיא אורייתא קיימא קמי קב"ה כו' עכ"ל. ובוודאי מלין כאלה שאינם שלימות שנאמר בהם הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה כו' כנ"ל איך יכולים לבוא לפני הבורא ית"ש כנזכר בזה"ק הנ"ל אלין מלין קיימא קמי קב"ה כו' וכל אשר בו מום לא יקרב כי לא לרצון יהיה לפני ה'

גם בברכת הנהנין אם ימהר להוציא דבר לפני האלהים ולא ישים ריוח בין הדבקים נמצא אומר ברו ךתה אדנ ילהינו מל ךעולם בודאי שלא אמר ששה תיבות של עיקר הברכה שהן ב"א ושם ומלכו' נמצא שאכל או שתה בלא ברכה ונקרא גזלן ומועל ר"ל שנהנה מעוה"ז בלא ברכה כידוע מהגמרא הקדושה ואוי לאותו בושה. וכן בק"ש אם לא נזהר בדקדוק המלות במבטא היטב כמבואר לעיל איך השלים רמ"ח תיבות בק"ש כי בוודאי רוב תיבות של ק"ש יחסרו מפאת הבלעת התיבות זו בזו זולת תיבות מיוחדים שלא יקרא אותם כלל ככתוב וישנה לתיבה אחר כמבואר למעלה ובודאי אינה נחשבת כלל לתיבה ובעז"ה בק"ש על מקומה יבא בשלום באריכות יותר קצת לכן חיוב גדול על האדם להרגיל עצמו בזה ובתחלת הרגלו יעשה כמ"ש בד"מ שיוציא התיבות של כל התפלה מפיו כמונה מעות ממש בכדי שינצל מעונש הנזכר בזה"ק הנ"ל עד שירגיש בעצמו שבוודאי לא יכשל בזה ואז יוכל לדבר התיבות אף במהירות קצת ויזהר האדם בדקדוק התיבות בכל סדר התפלה אף בפ' איזהו מקומן ובברייתא דר"י כי הם ג"כ מתקוני עולמות העליונים כנ"ל. גם בקריאת הפ' שמו"ת בכל עש"ק וגם בלמוד תנ"ך כמ"ש רמ"א בש"ע והבאנו למעלה. וביחוד בברכת הנהנין ויבא עלינו ברכת טוב ודי בהערה זו. ע"כ