יסוד ושרש העבודה לז

קדמיתא בשכינתא כו' עכ"ל וז"ל פ' פקודי ד' ר"ן ע"א משגיח מן החלונות אלין קיימא לאסתכלא כל אינון דמצלין צלותייהו דמקדמין לבי כנישתא ואתמנון מאנון עשרה קדמאי כדין סלקין וכתבין לון לעילא בגין דאלין אקרון חברים לגבייהו הה"ד חברים מקשיבין לקולך השמעיני כו' עכ"ל. ומכ"ש מי שזכה להיות ראשון בבה"כ אין ערך ותכלית לשכרו והובא בזה"ק פ' תרומה ד' קל"א ע"א ע"ב משל נפלא ע"ז ע"ש אך לקצר אני צריך. ודי בהערה זו ויזהר אדם מאוד שלא יתפלל בגוף משוקץ מנקבים ח"ו כי אז תפלתו תועבה ר"ל כדאיתא בפרק מי שמתו דכ"ג ועוד שם ג"כ ע"פ שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים רב אשי ואי תימא ר' חנינא בר פפא אמר שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפני ע"כ. גם הוא תיקון גדול מתקוני התפלה וז"ל הזה"ק פ' במדבר ק"ך ע"ב ת"ח רזא דמלה אע"ג דצלותא תלי' במלולא ודבורא דפומא כלא תלי' בעקרא דעובדא בקדמיתא ולבתר בדבורא ובמלולא דפומא מאן עובדא אלא ההוא עובדא דעביד ב"נ בקדמיתא כגוונ' דצלותא הוא ולא יצלו ב"נ צלותא עד דיתחזי עובדא בנוי' כגוונא דצלותא. בקדמיתא עובדא בשעתא דב"נ קאים בעו לדכאה גרמי' בקדמותא (פי' לעשות צרכיו) לבתר יקבל עלי' האי עול לפרשא על רישוי פרישו דמצוה ולבתר יקשר קשורא דיחודא דאינון תפילין כו' עכ"ל. גם יזהר בחלוקו שיהא נקי משכבת זרע ח"ו כנזכר בש"ע: וצורך הטבילה במקוה וגודל מעלתה יבוא בשערים הבאים בעז"ה וכשמגיע זמן ההליכה לבה"כ להתפלל יזהר האדם מאד מלדבר עם שום אדם אף דבר הכרחי פן ואולי עי"ז יאחר איזה עניי' של איש"ר או עי"ז יתאחר תפלתו בלחש מעט יותר אחר סיום הצבור ולא יוכל לענות קדושה עם הצבור או יכול להיות שלא יוכל כלל להתפלל עם הצבור בשביל איחור מעט הדבור ההוא ונמצא דבור מעט יאבד טובות הרבה וע"כ צריך לזהר בזה מאוד

פרק שמיני מה מאוד נהדר בכבוד ויציאתו עושה רושם בעולמו' עליונים כשהוא יוצא מביתו לבה"כ מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין כי מפליג בזה בזה"ק בכמה מקומות ואעתיק מקום א' פ' ואתחנן ד' רס"ה ע"א ז"ל אר"ש בשעת' דב"נ אקדים בצפרא ואנח תפילין ברישי' ותפילין ברשימו קדיש' בדרועו' ואתעטף בעטופ' דמצוה ואתי לנפקא מתרעא דביתי' אערע במזוזה רשימא דשמא קדישא בתרעא דביתי' ארבע מלאכין קדישין מזדווגן עמי' ונפקין עמי' מתרעא דביתי' ואוזפי ליה לבי כנישתא ומכרזי קמי הבו יקרא לדיוקנא דמלכא קדיש' הבו יקרא לברי' דמלכא לפרצופא יקרא דמלכא. רוחא קדישא שרי' עלי' אכריז ואמר ישראל אשר בך אתפאר כדין ההוא רוחא קדישא סלקא עילא ואסהיד עליה קמי' מלכא קדישא כדין פקיד מלכא עלא' למכתב קמי' כל אנון בני היכלי' כל אנון דאשתמודען קמיה הה"ד ויכתב כו' ולא עוד אלא דקודשא בריך הוא משתבח בי' ומכריז עלי' בכלהו עלמין חמו מה ברי' עבדית בעולמי ומאן דיעול קמי' לבי כנישתא כד נפיק מתרעי ולא תפילין ברשי' וציצית בלבושיה ואומר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך קודשא בריך הוא אמר אן הוא מוראי הוא סהיד סהדותא דשקרא עכ"ל הז"הק. אך אין ידי כל אדם שוה בג' מצות אלה שתהיינה חוברות אחת אל אחת דהיינו שביציאתו מביתו יהיה מעוטף בציצית ומוכתר בתפילין ומזוזה על פתחו כמבואר בזה"ק הנ"ל שאינו יכול לקיים זה אם לא שדירתו סמוך לבה"כ או לבהמ"ד. ואם שלש אלה לא יעשה לה כתקונה מטעם שזכרנו עכ"פ אחת מהנה לא נעדרה שיקיים מצוה א' אשר ביכלתו לקיים אותה כתקונה והיא מצות מזוזה שכתב במאמר הנ"ל ואתי לנפקא מתרעא דביתי' אערע במזוזה רשימו דשמא קדישא ארבע' מלאכין כו' שבודאי כוונת הזה"ק שיכוין האדם כוונת המזוזה וכוונתם הפשוטה מפורש בר"מ בפ' ואתחנן ד' רס"ג ע"ב וז"ל פקודא למקבע ב"נ מזוזה לתרעי' כו' דלא ינשי ב"נ דוכרנא דקב"ה לעלמין ודא איהו כגוונא דציצית כד"א וראיתם אותו וזכרתם את וגו' כיון דחמי ב"נ לההוא דוכרנא אדכר בגרמי' למעבד פקודא דמארי' ורזא דמהמנותא