יסוד ושרש העבודה לה

אלהיך ויעזרך מהגלות. ובפסוק אלה אזכרה וגו' כי אעבור בסך אדדם עד בית וגו' על ההעדר הכבוד הגדול מיוצרנו ובוראנו ית' ויתעלה בעליית לרגלים כל עם ישראלי הקדושים לירושלים לראות פני השכינה הקדושה

ובמזמור שפטני אלהים וגו' בפרט בפסוק שלח אורך ואמתך וגו' ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי יבכה בכי רב ועצום על התשוקה העצומה זו וממקומות אלו שרמזתי יקיש האדם אל כל מקום שיגיע ענין העדר הכבוד של השכינה הקדושה בחרבן בית מקדשה או בהריגת בניה עם קדוש הישראלי. ובפרט הצדיקים והחסידים או באיזה מקום של חרוף וגדוף של העכו"ם שמחרפי' אותנו עם קדוש בשכינת עוזינו או לאיזה תשוקה עצומה אל יוצרנו ובוראנו ית' ויתעלה כנ"ל יבכה האדם בכי רב ועצום כי הבכיה על עניינים אלו וכיוצא היא עבודה עצומה לאין תכלית להבורא ית' ויתעלה זכרו לעד ודי בהערה זו: ומיד אחר התיקון יעסוק בתורה עד אור הבוקר וז"ל בפ' אחרי מות ד' ס"ח ע"א נפשי אויתיך בלילה כו' לאתדבקא בך ברחימותא סגיאה בלילה דבעי ב"נ מרחימותא דקב"ה למיקם בכל לילה לאשתדלא בפולחני' עד. דיתער צפרא ויתמשך עליה חוטא דחסד דתניא זכאה חולקי' דההוא ב"נ דרחימותא דרחים. ליה לקב"ה והני אנון זכאי קשוט דמרחמין ליה לקב"ה הכי בגין דעלמא מתקיים בגיניהון ושלטין על כל גזרין קשין דלעילא ותתא בגין דיתקיים עלמא בגיניהון עכ"ל. וכבר העתקתי לעיל מאמרי הזה"ק מגודל מעלת הלמוד אחר חצות לילה ובכתבי האריז"ל כתב ג"כ שילמוד אחר התקון עד אור הבקר דוקא וכתב עוד אם אינו יכול להעמיד עצמו מלישן ילך לישן אחר שלמד מעט אך יזהר מאוד לקום משנתו באשמורת ויחבר לילה עם יום בלמוד עכ"ל כי גודל מעלת וחיוב חבור לילה עם יום בלמוד מבואר בזה"ק בכמה מקומות. וז"ל בפ' תרומה ד' ק"ל ע"ב כד אתי האי בוקר עמודא חד נעיץ כו' כדין כרוזא קדים וקרי אתעתדו קדישי עליונין אינון דמשבחן למריהון אתתקנו בשבחא דיממא כדין אתפרשו יממא מן לילה זכאה חולקיה מאן דקם מגו תושבחתא דאוריתא דלעי בלילה בההוא זמנא צלותא דצפרא עכ"ל. ובז"ח דף י"ז ע"ג במדרש הנעלם וז"ל דתאנא כשהקב"ה נכנס עם הצדיקים בג"ע (פי' בחצות לילה) כו' והוא עת רצון לעסוק בתורה כו' ויש חובה לישראל בשעה שעולה עמוד השחר לקום ולהתגבר בשירות ותשבחות לפני הקב"ה מ"ט כו' הה"ד ומשחרי ימצאונני וא"ר יהודה ובלבד שלא יפסיק משיתחיל עד שיתפלל כשהחמה זורחת עכ"ל. וכשהאיר היום אף שנטל ידיו קודם אור היום יטול ידיו ג"פ בסרוגין בלא ברכה מספק כמבואר בש"ע

פרק שביעי וכשיגיע זמן התפלה יכין עצמו ללכת אל בית האלהים לבה"כ או לב"המד דוקא ולא יתפלל באיזה בית אף בצבור כמו שנזכר האזהרה בגמ' כל מי שיש לו בה"כ בעירו ואינו נכנס שם להתפלל נקרא שכן רע וז"ל הזה"ק פ' תרומה דף קס"ד ע"א בזמנא דקב"ה אתי לבי כנישתא דאיהו מקדש מעט וכל עמא אתיין כחדא ומצלאן ואודן ומשבחן ליה לקב"ה כדין הדורא דמלך איהו כו' וכד איהו אקדים לבי כנשתא ועמא לא אתיין מלאה ולשבחא ליה לקב"ה כדין כל ההוא שולטנותא דלעילא וכל אנון ממנין ומשריין עלאין כלהו אתבור מההוא עלויא דמתתקני בתקוני ההוא מלך. מ"ט דבגין דבההיא שעתא דישראל לתתא קא מסדרי צלותהון ובעותהון משבחן למלכא עילאה כל אנון משריין עלאין מסדרין שבחין ואתתקנן בההוא תקונא קדישא בגין דמשריין עלאין כלהון חברים אנון בישראל לתתא לשבחא לקודשא בריך הוא כחדא למהוי סלוקא דקודשא בריך הוא עילא ותתא כחדא כו' ואפי' לא אסגיאו בבי כנישתא אלא עשרה באנון עשרה מזדמנן משריין עלאין למהוי עמהון חברים עכ"ל. ובפ' בלק דקצ"ו ע"א ז"ל פתח ר"א ואמר מי בכם ירא ה' וגו' מאי שומע בקול עבדו האי קרא אוקמוה חברי' והכי הוא מאן דרגיל למיתי לבי כנישתא לצלאה ויומא חד לא אתי קב"ה שאיל עליה ואמר מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו