יסוד ושרש העבודה רנט

נותן לך. אבטחותא לאתהניא באספקלריא דנהרא ורזא דא על האדמה דא אספקלריא דנהרא באינון יומין עלאין דנהרין מגו מבועא דכלא כו' עכ"ל וז"ל בפ' בחקתי דף קט"ו ע"ב פתח ואמר בן יכבד אב ועבד אדניו בן יכבד אב כד"א כבד את אביך ואת אמך ואוקמוה במיכלא ומשתייא ובכלא: האי בחייוי דאתחייב ביה. בתר דמית אי תימא הא עטור מניה הוא לאו הכי דאע"ג דמית אתחייב ביקריה יתיר דכתיב כבד את אביך דאי ההוא ברא אזיל בארח תקלא ודאי מבזה לאבוי הוא ודאי עביד ליה קלנא ואי ההוא ברא אזיל בארח מישר ותקין עובדוי ודאי דא אוקיר לאבוי אוקיר ליה בהאי עלמא גבי בני נשא אוקיר ליה בההוא עלמא גבי קודשא בריך הוא וקודשא בריך הוא חיים עליה ואותיב ליה בכורסייא דיקריה כו' זכאין אינון צדיקייא דזכאן לבנין קדישין לגזעין קדישין עלייהו אתקרי כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה' עכ"ל: וגודל העונש בהגיע להם צער על ידו אף שכוונתו היה לש"ש מבואר בפ' ויצא דף קס"ד ע"ב וז"ל בקיצור אע"ג דרחל איהי עבדת לעקרא ליה לאבוה מבתר ע"ז אתענשת דלא רביאת ליה לבנימין ולא קיימת בהדיה שעתא חדא בגין צערא דאבוה אע"ג דאתכוונת לטב עכ"ל: וזה ששמחים בשמחתו אחרי מותם מבואר פ' פנחס דף רי"ט ע"ב. וז"ל כמה חביבין ישראל קמי קב"ה דחדוה דלהון ותושבחתן דלהון לאו איהו אלא לשתפא לקב"ה ושכינתיה בהו דהכי תנינן כל חדוה דישראל דלא משתתפי בה לקב"ה ושכינתיה לאו איהו חדוה וזמין איהו סמא"ל וכל סיעתא דיליה לקטרגא ליה בההוא חדוה ואתחזר לצערא ובכיה. וקב"ה לא אשתתף בההוא צערא אבל מאן דשתיף לקב"ה ושכינתיה בחדוה דיליה אם ייתי מקטרגא לקטרגא בההוא חדוה קב"ה ושכינתיה משתתף בההוא צעראתה כתיב ביה בכל צרתם לו צר ובמאי בגין דעמו אנכי בצרה ומנלן דאית לון לישראל לשתפא לקב"ה ושכינתיה בחדוה דלהון דכתיב ישמח ישראל בעושיו ההיא חדוה דישראל לאו איהו אלא בעושיו בעושו מבעי ליה אלא אלין קב"ה ואביו ואמו דאע"ג דמיתו: קב"ה אעקר לון מג"ע ואייתי לון עמיה לההוא חדוה לנטלא חולקא דחדוה עם קב"ה ושכינתיה כו' דתנינן בשעתא דבר נש שתיף לקב"ה לחדוה דיליה קב"ה אתי לגנתא דעדן ואעקר מתו לאבוהי ואמיה דאינון שותפין בהדיה ואייתי לון עמיה לההוא חדווה וכלהו זמינין תמן ובני נשא לא ידעין אבל בעקו דבר נש קב"ה זמין לגביה בלחודוי ולא אודע לאבוהי ולאמיה כו' עכ"ל

וזה שחותנו של אדם יש לו ג"כ עליי' בעולם העליון בשביל לימוד תורתו של חתנו מבואר בפ' נשא דף קמ"ד ע"ב וז"ל ות"ח יומא דין בגינך אתעטרו חמשה כתרין לר' פנחס בן יאיר חמוך כו' (פי' אליהו אמר זה לרבי שמעון בן יוחאי): וגודל השמחה ולעשות סעודת מצוה ביום בר מצוה של בנו מבואר בזהר חדש וז"ל פ' בראשית דף ט"ו ע"ד ויאמר אלהים יהי מאורות ר' פנחס פתח בהאי קרא צאנה וראנה בנות ציון כו' ביום חתונתו כו' מאי חתונתו ביומא דכשרן למעבד פיקודי אורייתא דההוא חדוותא דצדיקייא ואימתי כשרן א"ר יצחק מתליסר שנין ולעילא דההוא יומא חובתא על צדיקייא למעבד חדוותא דלבא כיומא דסליק לחופה ובגין ההוא זכותא עתיד הקב"ה לאתער להו ולאעברא כרוזא קדמיהון בחדוה צאנה וראנה בנות ציון כו' וז"ל בדף י"א ע"ד א"ר אלעזר תא חזי דתנן בא ליטהר מסייעין אותו מאי סיוע יהבין ליה אלא ההוא נשמתא קדישא למהוי ליה. סמיך דיהבין ליה לסייע ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי א"ר אלעזר עד תליסר שנין אשתדלותיה דב"נ שההוא נפש חייתא מתליסר שנין ולעילא אי בעי למהוי זכאה יהבין ליה ההיא נשמתא קדישא עלאה דאתגזר' מכורסי יקרא דמלכא א"ר יהודה היינו טעמא דתנינן בתלת עשר מכולין דרחמי במתניתא דר"א. ר"ש בן יוחאי זמין למארי מתניתא למיכל בסעודתא רבה דעבד להו נחפא כל ביתא במאני דיקר ואותיב לרבנן בהאי גיסא והוא בהאי גיסא והוה קא בדח טובא אמרו ליה מאי בדיחותא דמר בהאי יומא דין משאר יומין אמר להו דיומא דא נחתא נשמתא קדישא עילאה בארבע גדפין דחיותא לרבי אלעזר ברי ובהילולא דא יהי לי בדיחותא שלימתא אותביה לר' אלעזר בריה לגבי אמר תיב ברי תיב דיומא דין את קודשא ובעדבא דקדישין כו' עכ"ל

וז"ל בפ' משפטים דף צ"ז ע"ב ת"ח כל ההוא דזכי לתליסר שנין והלאה אקרי בן לכ"י וכל מאן דאיהו מבר עשרין שנין ולעילא וזכי בהו אקרי בן לקב"ה ודא בנים אתם לה' אלהיכם כד מטא דוד לתליסר שנין וזכה בההוא יומא דעאל לארביסר כדין כתיב ה' אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך מ"ט דהא מקדמת דנא לא הוה ליה ברא ולא שראת עליה נשמתא עלאה דהא בשני ערלה הוה ובג"כ אני היום ילדתיך היום ודאי ילדתיך כו' תנינן בכל יומא ויומא חמי קב"ה לההוא ינוקא דקאי ברשו דערלה ואיהו נפיק מיניה ואתמשך לבי ספרא ותבר לה אזיל לבי כנישתא ותבר לה מה עביד קב"ה לההיא נשמתא אעיל לה לאדרא דיליה ויהיב לה מתנן ונבזבזן סגיאין וקשיט לה בקשוטין עלאין עד זמנא דא דאיל לה לחופה לגו ההוא בר מתליסר שנין ולעילא עכ"ל

הנה עין בעין יראה בשובו אל המאמרים הקדושים הנ"ל בעין שכלי פקיחא ויתבונן מראהו איך מוטל על האדם לחנך לבנו בעודו בקטנותו קודם בר מצוה במצות ובמע"ט ובהתמדת לימוד תורתינו הקדושה ובכוונת התפלה כדי שיזכה ביום בר מצוה לנשמה הקדושה כפי שמבואר במאמרם אלו ודי בהערה זו ובזה נשלם הפרק בעזה"י

פרק ט"ז וכוונת המזוזה הנה זה בא ביאורו מאמר א' לעיל בשער הב' וכאן אעתיק בעז"ה נאמרים מגודל מעלת המזוזה וגודל שכרה ועונשה. ובזכיר"ה א' נזכרי"ם באזהרה גדולה מלעשות שום טינוף נגד המזוזה: וז"ל בפ' ואתחנן דף רס"ג ע"ב בבר נש קיימין תרין דרגין חד מימינא וחד משמאלא ההוא דימינא אקרי יצר טוב וההוא דשמאלא אקרי יצר הרע כיון דנפיק בר נש מתרעא דביתיה ההוא שידא זקוף עינוי וחמי ליצר הרע דשארי לשמאלא אתמשך לההוא סטרא ואתעדי מימינא ובההוא סטרא קאים שמא דמאריה ולא יכיל לקרבא ליה ולאבאשא ליה ונפיק בר נש ואשתזיב מניה כד עייל הא שמא קדישא לימיניה קאים ולא יכיל לקטרגא בהדיה.