יסוד ושרש העבודה רנח

ישיבת א"י מבואר בגמרא הקדושה ובזה"ק בפ' אחרי דף ע"ב ע"ב וז"ל אמר רבי יהודה זכאה חולקיה מאן דזכי בחייו למשרי מדורא בארעא קדישא דכל מאן דזכי לה זכי לאנגדא מטלא דשמייא דלעילא דנחית על ארעא וכל מאן דזכי לאתקשרא בחייו בהאי ארעא קדישא זכי לאתקשרא לבתר בארעא עילאה קדישא וכל מאן דלא זכי בחייוי ומייתין ליה לאתקברא תמן עליה כתיב ונחלתי שמתם לתועבה רוחיה נפיק ברשות' נכראה אתרא וגופיה אתי תחות רשותא דארעא קדישא כביכול עביד קדש חול וחול קדש וכל מאן דזכי למיפק נשמתיה בארעא קדישא זכי לאתקשרא תחות גדפוי דשכינתא דכתיב וכפר אדמתו עמו ולא עוד אלא אי זכי בחייו זכי לאתמשכא עליה רוחא קדישא תדיר וכל מאן דיתיב ברשותא אחרא אתמשך עליה רוחא אחרא נוכראה כו' תנינן כל אינון דלא זכו להאי בחייו אתיבין פקדונא דמאריהון לאתרא אמר ר' יצחק בג"כ כל מאן דעבד מאינון זינין בישין או רשותא אחרא בארעא ארעא אסתאבת ווי ליה לההוא גבר ווי לנפשיה דהא ארעא קדישא לא מקבלא ליה לבתר עליה כתיב יתמו חטאים מן הארץ בעוה"ז ובעוה"ב ורשעים עוד אינם בתחיית המתים כדין ברכי נפשי את ה' הללויה עכ"ל: ועיין ג"כ בפ' תרומה דף ק"מ ע"ב: וז"ל בדף קנ"ב ע"א ארעא קדישא יהיב חיין וכפרא ליתבהא בההוא עלמא עכ"ל בקיצור: גם גודל ריעותא מיתה וקבורה בח"ל מבואר בפ' זו דף קנ"א ע"א. וז"ל כל אינון מתין דעלמא בר אינון מתין די בארעא קדישא כלהו מתין על ידי דמלאכא מחבלא דאיהו מלאך המות כל אינון מתין די בארעא קדישא לא מתין על ידוי אלא ע"י דמלאכא דרחמים דשליט בארעא כו' יחיו מתיך אלין מתין דבארעא קדישא דאינון מתין דיליה ולא מאחרא דלא סלקא תמן סטרא אחרא כלל וע"ד כתיב מתיך. נבלתי יקומון אינין דמיתו בארעא נוכראה אחרא ע"י דההוא מחבלא ועל דא אקרון נבלה מה נבלה מטמאה במשא אוף מתין אינון דלבר בארעא קדישא מטמאין במשא וע"ד אינון נבלה כל שחיטה דאפסיל אקרי נבלה בגין שחיטה דא איהי מסטרא אחרא ומיד דאפסיל שריא עלה סטרא אחרא ובגין דאיהי דיליה ושריא עלה אקרי נבלה ורזא דא נבל סמו ונבלה עמו וע"ד בכל אתר דאיהי שריא אקרי נבלה מנוול דא לדא שרייא אלא באתר פסילו וע"ד שחיטה דאפסיל הא דיליה הוא ואקרי על שמיה ובגין כך מתין דאינון לבר מארעא קדישא תחות רשו אחרא ושריא עלייהו סטרא אחרא אקרון נבלה הקיצו ורננו שוכני עפר כו' עכ"ל

ושיקבע דירתו במקום צדיקים מבואר בזה"ק בפ' בא דף ל"ח ע"ב וז"ל תנינן לעולם אל ידור אדם אלא במקום שאנשי מעשה דרים בתוכו מ"ט משום דווי לההוא דמדורה בין חייבין דהוא אתפס בחובייהו ואי דיוריה בין זכאין אוטיבין ליה בגניהון כו' עכ"ל: ושישתדל שגם דירת בניו יהיו במקום צדיקים ויראי חטא בשביל שילמדו דרכם הטובים מבואר בפ' חיי שרה דף קל"א ע"ב וז"ל רק את בני לא תשב שמה מ"ט בגין דידע אברהם דהא בכלהו לא הוה מאן דאשתמודע ליה לקב"ה בר איהו בלחודוי ולא בעא דלהוי מדוריה דיצחק בינייהו אדא דיהא מדוריה עמיה ויצחק יוליף מיניה תדיר ארחוי דקב"ה ולא יסטי לימינא ולשמאל' ע"ד לא בעא אברהם דלהוי מדוריה דיצחק תמן עכ"ל: והואיל והזכרנו לצדיק נספר בשבחו ומעלתו בעת משלח צדקנו ובעוה"ב וזכרון אחד עולה להם במאמרי רעיא מהימנא שניבא על הצער והדחקות של תלמידי חכמים ומארי תורה בגלות המר הזה: וז"ל בפ' אחרי דף ס"ז ע"ב אמר רעיא מהימנא בההוא זמנא אלין מארי חכמתא עלאה מארי קבלה מארי רזי תורה שעתא דחיקת ליה והאי איהו דאמר כאיל תערוג על אפיקי מים דאינון אפיקי מים דאורייתא לגבי שכינתא כו' דיהון אלין אפיקי מים בצערא ביגונא בעניות' ואלין אינון חבלים צירין דיולדה דאיהו שכינתא דאתמר בה ותגל יולדתך ובאינון חבלים תהיה בצערא דלהון ובאינון חבלים דצווחת בהון אתערת שבעין סנהדרין דלעילא עד דיתער קול דילה עד ידו"ד ומיד קול ד' יחולל אילות דאינון מארי מתני' כו' בההוא זימנא אתפתחת לאולדא משיח בגין חבלים ודוחקין דצדיקיא ומארי מדות ומארי רזין דאוריתא מארי בושת וענוה מארי יראה ואהבה מארי חסד אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע דדחקא לון שעתא והאי הוא דא קמוה מארי מתניתין ודור שבן דוד בא כו' עכ"ל בקיצור

פרק חמשה עשר אחריו יאיר נתיב יושר נתיבות פרקים המדברים סיבות אריכות ימיו של אדם והם מצות כבוד אב ואם מזוזה וס"ת ובה"כ ומה מאוד צריך להזהר בו לכבד את אביו ואת אמו הן בחיים הן לאחר מיתתם ומה מאוד צריך לזהר לבל יגיע להם צער על ידו אף שכוונתו לש"ש כי גדול עונשו עד מאוד ע"ז. ובן יכבד אב ואם בזה בבואם מג"ע לראות את פניו על ראש שמחתו כגון בשבתות וימים טובים או שעושה סעודת ברית מילה לבנו או סעודת בר מצוה או בית חתנות וכיוצא איזה שמחה של מצוה באים אביו ואמו מג"ע לראות בשמחתו ולשמוח עמו. בתנאי קודם למעשה צריך לשתף בשמחתו להקב"ה יתברך שמו ויתעלה דהיינו שיהנו מהסעודה שעשה תלמידי חכמים ועניים ואביונים ואז מוציא הקדוש ברוך הוא אביו ואמו מג"ע שהם שותפין עם הקב"ה ית"ש באדם כדאיתא בגמרא ג' שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו כו' והוא כדי לראות גם הם בשמחת בניהם בעוה"ז ואף גם זאת תורת העולה עליות חתנו בעולם העליון בשביל למוד התורה של חתנו בעוה"ז ומענין לענין באותו ענין מגודל השמחה חיובית על האב בהגיע תור בר מצות הבן. על האב לעשות סעודת בר מצוה כי ביום הזה זוכה האדם לנשמה קדושה יותר מימי קדם כל זה מבואר בפרק זה: גודל המצוה וגודל השכר של כבוד אב ואם מבואר בפרשת יתרו דף צ"ג ע"א ז"ל כבד את אביך ואת אמך בכל זיני יקר למחדי לון בעובדוי דכשראן כד"א גיל יגיל אבי צדיק ודא איהו יקרא דאבוי ודאמיה: כבד את אביך כו' כגוונא דבר נש אוקיר לקב"ה הכי אצטריך לאבא ולאמא בגין דשותפותא חדא אית לון בקב"ה עליה. וכמה דאצטריך למדחל לקב"ה הכי אצטריך למדחל לאבוה ולאמיה ולאוקיר לון כחדא בכל זיגי יקר למען יאריכון ימיך בגין דאית יומין לעילא דתליין בהו חיי ב"נ בהאי עלמא ואוקימנא על אינון יומין דבר נש בההוא עלמא לעילא וכלהון קיימן וקמיה קב"ה ובהו אשתמודען חיי דבר נש. האדמה אשר ה' אלהיך