יסוד ושרש העבודה רמח

ע"ב ואלין אנון גבורין עלאין דמלכא עלאה קדישא ולא אתעביד כלום אפי' הבל דפימא אתר ודוכתא אית ליה וקב"ה עביד מיניה מה דעביד ואפי' מלה דבר נש ואפי' קלא לא הוי בריקנייא ואתר ודוכתא אית להו לכלא עד כאן לשונו וז"ל בפ' צו דף ל"א ע"ב תנינן ההוא מלה סלקא ובקע רקיעין עד דסלקא בדוכתיה ואתער מה דאתער אי טב סב אי ביש ביש כמה דכתיב ונשמרת מכל דבר רע עד כאן לשונו בקיצור וז"ל בתיקונים תיקון שתין ותשע דף ק"ח ע"א הבלים דצלותין סלקין ביה ברוחא דקודשא לגבי עילא ויתערי לגבייהו הבלים עלאין דאתמר בהון כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגומר דאיהו הבל דלבא דשכינתא קדישא להב המזבח ומיד דסליקת בהבלים דפומייהו דישראל בצלותן קב"ה שאיל בגינה מי זאת עולה מן המדבר מי בזאת עולה ודאי. אית הבל ואית הבל אית הבל דאתמר ביה את אחיו את הבל ואית הבל דצלותין ופולחנין טבין ואיה הבל דמלין בטלין מלין ריקנין דאתמר בהון הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו מאי בעת פקידתם אלא בזמנא דאתי פורקנא ופקודא לישראל יאבדו מעלמא כו' עד כאן לשונו וז"ל ד' קי"ח ע"ב כמה הבלים אית כו' וכל מאן דאפיק מלין דשקרא כמה מלאכי חבלה פתחין גדפייהו לקבלון הה"ד כו' ואלין מלולין אינון בניין כמה בניינין כו' עכ"ל בקיצור

ויותר מהמה בני הזהר מאוד מלקלל חברך אפי' שלא בפניו כי ענשו גדול כמבואר בזוהר הקדוש וז"ל בפ' קדושים דף פ"ה ע"א לא תקלל חרש ולפני עור וגו' האי קרא כמשמעו כו' ת"ח מאן דלייט לחבריה ואיהו קמיה ואכסיף ליה כאלו אושיד דמיה והא אוקימנא והאי קרא דלאו חבריה עמיה וההוא דלייט ליה ההיא מלה סלקא ולית לך מלה ומלה דנפיק מפומיה דלא אית ליה קלא וההוא קלא סליק לעילא וכמה קשטרין מתחברן עמיה דההוא קלא עד דסלקא ואתער אתר דתהומא רבא כמה דאוקמוה וכמה מתערין עליה דההוא בר נש ווי למאן דאפיק מלה בישא מפומיה והא אוקמוה עכ"ל

ואל אדם לא יכנה שום שמץ גנאי כי עונו ועונשו גדול וזה מבואר בפ' משפטים דף קכ"ב ע"א וז"ל תאנא ישראל אקרון קדש ובגין דאינון קדש אסיר ליה לאינש למקרי לחבריה בשמא דגנאי ולא לכנאה שמא לחבריה ועונשיה סגי וכל שכן במלין אחרנין תאנא כתיב נצור לשונך מרע וגו' מה רע דבגין לישנא בישא מרעין נחתין לעלמא א"ר יוסי כל מאן דקרי לחבריה בשמא דלית ביה וגנאי ליה אתפס במה דלית ביה דאמר ר' חייא אמר ר' חזקיה כל מאן דקרי לחבריה רשע נחתין ליה לגיהנם ונחתין ליה לעלעוי כו' עכ"ל

וגודל העונש מי שמגלה סוד חבירו מבואר באדרה האזינו דף רצ"ד ע"ב וז"ל לא תלך רכיל בעמך ולא תעמוד על דם רעך אני ה' מאן דעבר על האי רישא דקרא כאילו עבר על כלא זכאה חולקיהון דצדיקייא דעלייהו כתיב ונאמן רוח מכסה דבר נאמן רוח ודאי דהא רוחא דלהון מאתר עלאה קדישא אשתליף ובגין כך נאמן רוח אקרון וסימן דא אוקימנא כל ההוא מגלה רזין בידוע דנשמתיה לאו איהו מגופא דמלכא קדישא ובגין כך לית ליה רזא ולא מאתר דרזא הוא וכד יפוק נשמתיה לא מתדבקא בגופא דמלכא דהא לא אתריה הוא ווי לההוא בר נש ווי ליה ווי לנשמתיה זכאה חולקיהון דצדיקייא מכסין רזין כל שכן רזין עילאין דקודשא בריך הוא רזין עלאין דמלכא קדישא עלייהו כתיב ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ עכ"ל

וגודל עונו ופגמו מי שמוציא דבר שקר מפיו ומה גם שבועת שוא ושקר רחמנא ליצלן מבואר בזה"ק ובתיקונים וז"ל בתיקונים תיקון ס"ט דף קי"ח ע"ב ות"ח מאן דבנינא דיליה לעילא בסטרא דרכיו בכל אלין הבלים דאוריתא וצלותא עליה אמר קרא ואשים דברי בפיך וגו' ולאמר לציון עמי אתה והא אוקמוה אל תקרי עמי אלא עמי וזה אנא במלולא דילי עבדית שמיא וארעא כד"א בדבר ה' שמים נעשו כך אנת בשותפי עמי תעביד במלולא אחרנין דנפקין מפומייהו הבלים דשבועה עלייהו אתמר כי רבים חללים הפילה ואלין אתקריאו חללים דמחללין שם ה' ונפקין הבלים מפומייהו וקלא ודבורא לשקרא ואומאה לשקרא ודכרון שמיה למגנא ולשקרא בההוא שמא דנפקין לבטלא ולשקרא בנין לון בנינין דבטלין לון מעלמא הה"ד לשוא הכיתי אם בניכם ווי לון לבני נשא דנפקין מפומייהו מלולין ואומאין דשקרא טב לון דלא ייתון לעולמא. קמו חברייא כלהו ואמרו רחמנא לשזבן רחמנא לשזבן עכ"ל

וגודל הפגם והעון של הכעס מבואר בזה"ק וז"ל בפ' תצוה דף קע"ב ע"א כד ברא קב"ה לב"נ עבד ליה בדיוקנא עלאה ונפח ליה רוחא קדישא דכליל בתלת כמה דאוקימנא דאית ביה נפש רוח ונשמה כו' ואי חזינן להאי בר נש דהוי ביה אלין דרגין כלהו עד לא קיימא בקיומיה למנדע מאן איהו במאי אתידע לקרבא ב"נ בהדיה אי בגין לאתמנע' מני'. ברוגזיה ממש ידע לי' וישתמודע מאן איהו אי ההיא נשמתא קדישא נטר בשעתא דרוגזיה דלא יעקר לה מאתרהא בגין למשרי תחותה ההוא אל זר דא איהו ב"נ כדקא יאות דא איהו עבדא דמאריה דא איהו גבר שלים ואי ההוא בר נש לה נטיר לה ואיהו עקר קדושה דא עלאה מאחריה למשרי באתרה סטרא אחרא ודאי דא איהו בר נש דמריד במאריה ואסיר לקרבא בהדיה ולאתחברא עמיה ודא אקרי טורף נפשי באפו איהו טריף ועקר נפשיה בנין רוגזיה ואשרי בגויה אל זר ועל דא כתיב חדלו לכם מן האדם אשר נדמה באפו דההיא נשמתא קדישא טריף לה וסאיב לה בגין אפו. אשר נשמה אחלף באפו: כי דמה נחשב הוא ע"ג אתחשיב ההוא בר נש ומאן דאתחבר עמיה ומאן דאשתעי בהדיה כמאן דאתחבר בע"ג ממש מ"ט בגין דע"ג ממש שארי בגויה ולא עוד אלא דעקר קדושה עלאה מאתריה ושרא באתריה ע"ג אל זר מה אל זר כתיב ביה אל תפנו אל האלילים כגוונא דא אסיר לאסתכלא באנפוי ואי תימא הא רוגזא דרבנן רוגזא דרבנן טב איהו לכל סטרין כו' אבל אי במלי' אחרנין לאו פולחנא דקב"ה האי בגין דבכל חטאים דקא עביד בר נש לאו איהו ע"ג ממש ואסיר לקרבא בהדיה דהאי ואי תימה הא לשעתא הוא דעבר. והדר אהדר. לאו הכי דכיון דאעקר