יסוד ושרש העבודה רמז

מעלמא עד דאתענש בההוא ביתא ומאן דדייר ביה יכיל לאתזקא דהא ההוא דירא רוח מסאבא שריא ביה ואזיק מאן דאשתכח ביה ואי תימא במה ידוע כגון דאתזק בההוא ביתא ההוא דבני לה אי אנשי ביתי' בנזקא דגופ' או בנזקא ממונא הוא ותרין אחרנין אבתריה הא ודאי יערוך ב"נ לטור' ולא ידור בי' ידור בטיחלא דעפרא ולא יד ביה עכ"ל. ובדף נ"א ע"ב ז"ל כד הוה נחית נגע צרעת הוא מדכי אתרא ואפיק לרוח מסאבא מאתרי' ולבתר מנתצי ביתא אבני ואעין וכלא ובנא לה כמלקדמין בסטר קדישא בצדק דדכיר לה לשמא קדישא ולשרי עליה קדושה ועם כל דא בעפרא אחרא וירחיק ביתא מאתרי' מיסודא קדמאה תרי טפחים השתא דלא אתחזי ולא נחית מאן דמקטרג בי' בההוא רוח מסאבא לאפקא ליה מאתריה מאי תקנתיה אי יכיל לנפקא מהאי ביתא שפיר ואי לא יבנה ליה כמלקדמין באבנין אחרנין ואעין וכלא ויפיק וירחיק ליה מאתר קדמאי ויבני ליה על שמא קדישא כו' עכ"ל. ועכ"ז הבונה כל שהוא איזה בית אשר תבנה או יקנה בית מבינה צריך לפרש בפה מלא אני קונה או בונה בית זה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה כדי שאוכל להתפרנס בבית זה ועי"ז אוכל לעבוד עבודתו ית"ש גם שיהי' לי מקום מנוחה ועי"ז אוכל לעבוד למלך הכבוד. ובפרט שצריך ליחד איזה חדר לעבודתו ית"ש ולבטא בשפתים אני מיחד חדר זה ללמוד בתוכה שיעור קביעות הן ביום הן בלילה

וראוי לאדם שרוצה לקנות שלימות בעוה"ז השפל שישתדל להיות לי בית הכסא בחצר סמוך לשולחנו כפי שהפליגו בזה חכמי הגמרא איזהו עשיר כל שיש לו בית הכסא סמוך לשולחנו גם דרשו על פסוק על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא מר זוטרא אמר להיות לו בהכ"ס סמוך לשולחנו והגם שדרשו פסוק זה על כמה ענינים אמרי במערבא דמר זוטרא עדיף מכלהו והוא בגמרא דברכות דף ח' ובודאי מי שאין לו בית הכסא מבונה כל צרכה דהיינו מסוכך היטיב בכדי שיוכל לעשות צרכיו בכל עת אף בעת ירידת גשמים יכול לבא לכמה מכשולים היינו להתפלל בגוף משוקץ מנקבים וגם ללמוד ולאכול בגוף משוקץ ר"ל בשביל גודל הטרחא למצוא בית הכסא בעת ההיא לכן ראוי לכל ירא וחרד להשתדל בזה מאוד וגם להשתדל בשביל צרכי רבי' להיות בית הכסא בחצר ביהכ"נ מבינה כל צרכה כנ"ל וזכות הרבי' תלוי בו. ודי בהער' זו

וגודל מדה רעה של קמצנות מבואר בפ' בשלח דף ס"ה ע"א וז"ל רבי אבא פתח ואמר יש רעה חולה ראיתי תחת השמש דתנינן מסטרא דשמאלא נפקי כמה גרדיני נימוסין ומתבקען באוירא כו' ומתקרבין לגבייהו דבני נשא וכל חד אקרי רעה כד"א לא תאונה אליך רעה בגין דאתיא בתסקופא על בני נשא חוצה אמאי היא חולה. כד שריא האי על בני נשא עביד לון קמצנין מממוניהון. אתיין גבאי צדקה גביה היא מחאת בידי'. א"ל לא תפיק מדידך. אתיין מסכני היא מחאת בידיה אתי הוא למיכל מממוניה מתאת בידיה בגין לנטרא ליה לאחרא עכ"ל. ומבואר בתיקונים תיקון רביעאה דף קמ"ב ע"א וז"ל אית ב"נ דצלי ואזיל בכל פקודין דלא יהיב עלייהו אגרא ואם הוא יהיב אגרא עלייהו לא הוה עביד לון דודאי סגיאון אינון מבני נשא אינון עתירין בעותראה סניא ואינון חביבין עותרא דלהון יתיר מנשמתא דלהון. דעותרא דנפשא איהו פקידין טבין בעלמא דאתי ועותרא דגופא ממונא ועדונא בעלמא דין. ואינון דמחבבין ממונא מנפשא אם הוו יהבין ליה כל אורייתא במאה זוזי לא הוו יהבין להו בגינה בגין דממונא חביב עלייהו מנפשא. ומה דדחיל ורחים ליה (פי' להקב"ה) לאו איהו אלא בגין ממונא. האי דשוי ממונא עקרא ואורייתא דרחים קב"ה טפל האי רחימו ודחילו לא חשיב ליה קב"ה אלא עקרא דרחימו ודחילו דקב"ה דאע"ג דאיהו רחים ממוני' מנפשי' דרחים ליה בממוניה במה דאיהו חשיב עליה ולא בטפל דיליה לכן נאמר בכל מאדך וכן מאן דחשיב נפשיה מממוניה והוה יהיב כל ממונא דעלמא ולא הוה נזיק באברא זעירא דאית ביה לכך נאמר בכל נפשך במאי דרחים ליה עכ"ל. ומי האיש החכם ירחיק מדת קמצנות המגונה ובזריזות יהיו ידיו נכונה. וזהו מה שרצינו לבאר ובזה נשלם הפרק בעז"ה

פרק רביעי בו יבואר גודל הפגם בכל העולמות על ידי עשיית עבירה. ומאי הבלא גרים הבל דיבור היוצא מפיו ונפרטו בזה שלא יקלל חבירו אפי' שלא בפניו. והמכנה שם. והמגלה סוד חבירו. ודבר שקר. ושבועת שוא ושקר וגודל פגם הכעס

הנה בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה פוגם בכל העולמות מבואר בפ' נשא דף קכ"ב ע"א וז"ל כל מאן דעבר על פקודי אוריתא כביכול פגים לעילא פגים לתתא פגים לגרמיה פגים לכל עלמין מחל לאינון מפרישי ימין דשאטין בארבא קם חד שטייא בינייהו בעא לנקבא כו' וע"ד איש או אשה כי יעשו וגו' כו' וע"ד רחמנא לישזבן מחייבי דהאי עלמא ומן פגימו דלהון כמה זכאין מסתלקי בגינייהו בר כל מה דגרמי לעילא ותתא כו' פתח ר' יצחק ואמר כי יפתח איש בור או כי יכרה איש בור וגו' מה כתיב בתריה בעל הבור ישלם וגו' ומה על דא כך מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי עאכ"ו עכ"ל

וראה גם זה הבל יפצה פיו וספורי דברים גרם המעלות לעלות רקיעים בוקעת ועולה למעלה בעולמות העליונים ושם האדם נידון על כל הבל ודבור היוצאים מפתחי פיו הטובה היא אם רעה ח"ו כמבואר בזה"ק. וז"ל פ' לך לך דף נ"ב ע"ע דתניא מאה ועשרין ותמני אלפי מארי דגדפין דאזלין וטאסין כל עלמא ושמעין כלא ואחדין ליה לההוא קלא כמה דתנינן לית לך מלה בעלמא דלית לה קלא ואזלא וטאסא ברקיעא ואמדין לה מארי דגדפין סלקין ההוא קלא למארי דמארין ודיינין לה הן לטב הן לביש דכתיב כי עוף השמים יוליך את הקול וגו' אימתי דיינין לההוא קלא ר' חייא אמר בשעתא דבר נש שכיב ונאים ונשמתיה נפקת מיניה והיא אסהידת ביה בבר נש וכדין דיינין לההוא קלא הה"ד משוכבת חיקך שמור פתחי פיך מ"ט משום דהיא אסהידת בבר נש ר' יהודה אמר כל מה דבר נש עביד בכל יומא נשמתא אסהידת ביה בבר נש בליליא עד כאן לשונו וז"ל בפ' משפטים דף ק' משא ע"ב