יסוד ושרש העבודה רמב

באורייתא דהא חדוותא דמאריכון הוי בכו דהא עטרא דמאריכון מתעטרא בכון. כדין כיון דנהרין נהורא בנהורא תרין נהורין מתחברן כחדאי ונהרין לבתר אימן גוונין נחתין ואסתכלן לאשתעשא באינון נשמתין דצדיקיא ומתקני לון לעטרא לעילא וכל דא אתמר עין לא ראתה אלהים זולתך יפשה למחכה לו' כו' בגנתא דעדן אית היכלא חדא דאקרי היכלא דבני מרעין כדין משיח עאל בההוא היכלא וקארי לכל מרעין וכל כאבין כל יסוריהון דישראל דייתון עליה וכלהו אתיין עליה ואלמלא דאיהו הקיל מעלייהו דישראל ונטיל עליה לא הוי ב"נ דיכיל למסבול יסוריהון דישראל על עונשי דאורייתא הה"ד אכן חלינו הוא נשא וגו' כו' וכד הוו ישראל בארעא קדישא באינון פולחנין וקרובנין דהוו עבדי הוו מסלקין כל אינן מרעין ויסורין מעלמא. השתא משיח מסלק לון מבני עלמא עד דנפיק בר נש מהאי עלמא ומקבל עונשיה כו' זכאין אינון דנטרי פקודי אורייתא קדישא עכ"ל ובפ' פקודי דף ר"כ ע"א ז"ל זכאין אינון צדיקייא לעלמא דאתי דכמה נהורין גניזין לון כמה עדונין בההוא עלמא טמירין לון דכתיב מה רב טובך אשר צפנת ליראך מה רב טובך הא אוקמוה דהא הוא אור דגניז לצדיקייא לעלמא דאתי כו' אשר צפנת בגין דאסתכל קב"ה בההוא נהורא ואסתכל באינון חייביא דזמינין למחטי בעלמא וגניז לי' לההוא נהורא למזכי ביה צדיקייא לעלמא דאתי כמה דאתמר עכ"ל ובדף רמ"ו ע"ב ז"ל היכלא תניינא כו' הכא קיימין כל אינון מלבושין דנשמתין דצדיקייא דסלקין לאתחזאה קמי מאריהון ולקיימא מקמיה וכד נשמתא סלקא ומטי להאי היכלא כדין אזדמן חד ממנא דאתפקד על אינין לבושין וצדקיאל שמיה דהא בזמנא דבר נש עביד פקודין דאורייתא בהאי עלמא כגוונא דאיהו אשתדל גרמיה הכי אתעביד ליה בהאי היכלא לעילא מלבושא לאתלבשא ביה בההוא עלמא וכד נשמתא סלקא ההוא ממנא נטיל ההוא לבושא דילה ואזיל עמה עד די מטא לנהר דינור די נשמתא אצטריכא לאתסחייא ולאתלבנא תמן כו'. ואי זכאת האי נשמתא ואסתלקת האי ממנא צדקיאל נטיל לה להאי נשמתא ואלביש לה ההוא לבושא ואתקנת ביה וסלקא לקרבא על ידא דמיכאל כהנא לקיימא תדיר כל יומין קמי עתיק יומין זכאה חולקיה דהאי נשמתא דקיימא וזכאת להאי עכ"ל. ובפ' אחרי דף ע' ע"ב ז"ל אמר רבי יצחק זכאין אינון צדיקיא בעלמא הדין ובעלמא דאתי דהא כלהו קדישין גופא דילהון קדישא נפשא דלהון קדישא רוחא דלהוי קדישא נשמתא דלהון קדש קדשים. תלת דרגין אינון כגוונא דלעילא כו' ת"ח תלת דרגין אינון ואתדבקו כחד נפש רוח ונשמה ועלאה מנייהו נשמה דאמר רבי יוסי בכלהו בני נשא אית נפש ואית נפש עלאה מנפש זכה בר נש בהאי נפש מריקין עליה עטרא חד דאקרי רוח הה"ד עד יערה עלינו רוח ממרום כדין אתער בר נש באתערותא אחרא עלאה לאסתכלא בנימוסי מלכא קדישא. זכה בר נש ביה בההוא רוחא מעטרין ליה בכתרא קדישא עלאה דכליל כלא דאקרי נשמה דאתקרי נשמת אלוה. ותאנא ברזא דרזין בגו ספרא דקהלת דשלמה מלכא האי קרה דכתיב ושבח אני את המתים שכבר מתו כיון דכתיב ושבת אני את המתים אמאי שכבר מתו אלא שכבר מתו בהאי עלמא בפולחניה דמאריהון. ותמן כתיב ג' מדורון עבד קב"ה לצדיקייא. חד דזכו אינון צדיקייא דלא אשתציאו מהאי עלמא וכד איצטריך עלמא רחמין ואינון חיין יתבין בצערא אינון מצלין צלותין עלייהו ואזלין ומודעין מלה לאינון דמיכין דחברון ומתערין ועאלין לגן עדן דארעא דתמן רוחיהון דצדיקיי' מתלבשין בעטרין דנהורא ואתייעטו בהו ובזרין גזירה וקב"ה עביד רעותא דלהון וחס על עלמא ואינון נפשין דצדיקיא משתכחין בהאי עלמא לאגנא על חייא והאי אקרי נפש ודא לא אשתצי מהאי עלמא לאסתכלא ולמנדע ולאגנא על דרא והאי הוא דאמר חברייא דמתי ידעי בצערא דעלמא ועונשא דחייבין די בארעא בהאי הוא דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה. ומדורא תניינא הוא גן עדן כי בארעא ביה עבד הקב"ה מדורין עלאין יקירין כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דעלמא עלאה והיכלין בתרין גוונין דלית להון חושבנא ואלנין ועשבין וריחין דסלקין בכל יומא ובהאי אחר שארי ההוא דאקרי רוח דאינון צדיקייא ומדורא דההוא רוחא ביה שארי. וכל רוח ורוח מתלבשא בלבוש יקירא כגוונא דהאי עלמא וכגוונא דההוא עלמא עלאה. מדורא תליתאה הוא מדורא עלאה קדישא דאקרי צרורא דחיי דתמן מתעדנ' ההוא דרגא עלאה קדישא דאקרי נשמה. והאי אתדבק לאתענגא בעדונא עלאה עליה כתיב אז תתענג על ה' והרכבתיך וגו'. ותאנא בשעתא דאצטריך עלמא רחמי ואינון צדיקייא זכין ההוא נפש דאשתכחא בעלמא לאגנא על עלמא נפש סליק ואזיל ושאט בעלמא ומודע לרוח ורוח סליק ואתעטר ומודע לנשמה. ונשמה לקב"ה וכדין חס קב"ה על עלמא כדין נחתא מעילא לתתא נשמה אודע לרוח ורוח אודע לנפשא. ובכל שבתא ושבתא וריש ירחא כלהו מתחברן ומתעטרן כחד עד דאזדווגו למיתי לסגדא למלכא עלאה, ולבתר חייבין לאתריהו הה"ד והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר וגו' ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי וחיי אזלי ומודעי להו לנפשייהו דצדיקייא ובכאן על קברייהו אינון דאתחזו לאודעא להו. מ"ט דשווין רעותא דלהון לאתדבקא נפשא בנפשא כדין אתערין נפשייהו דצדיקייא ומתכנפי ואזלין ושאטין לדמיכי חברון ומודיעי להוא צער דעלמא וכלהו עאלין בההוא פתחא דג"ע ומודיעי לרוח. ואינון רוחין דמתעטרן בג"ע מלאכי עלאין אזלי בינייהו וכלהו מודיעין לנשמה ונשמה אודעא לקב"ה וכלהן בעאן רחמי על חיין וחס קב"ה על עלמא בגיניהון ועל דא אמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו' עכ"ל

ובפרשת שלח דף קנ"ט ע"ב ז"ל אמר ר' שמעון מפרשתא דא (ר"ל מפרשת מרגלים) אוליפנא רזא דחכמתא ואשתמעו מנה רזין עלאין ויקירין ת"ח קב"ה משבח באורייתא ואמר אזילו באורחי אשתדלו בפולחני והא אנא מעייל לכון לעלמין טבין לעלמין עלאין. בנו נשא דלא ידעי לא מהימני ולא מסתכלי. קב"ה אמר אזילו אליצו ההוא עלמא טבא ההוא עלמא דכסופא עלאה אינון אמרי איך ניכול לאללא ליה ולמדע כל האי. מה כתיב עלו זה בנגב אשתדלו באורייתא ותחמון דהא היא קיימא קמייכו ומנה תנדעון ליה. וראית את אהרן