יסוד ושרש העבודה רלט

דגופא אתבר ונפשא בעיא לאתפרשא מניה כדין אתייהיב רשו לבר נש למחמי מה דלא הוה ליה רשו למחמי בזמנא דגופא שלטא וקאים על בורייה וכדין קיימי עליה תלת שליחן וחשבו יומי וחובוי כל מה דעביד בהאי עלמא והוא אודי על כלא בפומיה ולבתר הוא חתום עלי' בידיה הה"ד ביד כל אדם יחתום ובידי' כלהו חתימין למידן ליה בההוא עלמ' על קדמאי ועל בתראי על חדתי ועל עתיקי לא אתנשי חד מנייהו הה"ד לדעת כל אנוש מעשהו וכל אינון עובדין דעבד בהאי עלמא בגופא ורוחא הכי נמי יהיבו חשבנא בגופא ורוחא עד לא יפוק מעלמא עכ"ל ובפ' ויחי דף רכ"ב ע"ב ז"ל ר' שמעון פתח ואמר הנסתרות לה' אלהינו וגו' הנסתרות לה' אלהינו תא חזי כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא מחובוי ולאסתכלא דלא יעבר על רעות דמאריה. דתנינן כל מה דבר נש עביד בהאי עלמא בספרה כתיבו אינון עובדין ועאלין בחושבנא קמי מלכא קדישא וכלא אתגלייא קמי' הה"ד אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' אי הכי האיך לא יסתמר בר נש מלמיתב קמי דמארי ותנינן אפי' ההוא דחשיב בר נש ואסתליק ברעותיה כלא אשתכח קמי קב"ה ולא אתאביד מיניה עכ"ל ובפ' ויחי דף רכ"ז ע"א ז"ל כל זמנא דנפיל איניש בבי מרעיה ולא יכיל לצלאה נשמתא אתעברת וסלקת מיניה וכדין לא נהיר רוחא לנפשא עד דדיינין דיניה דבר נש ואי דיינין ליה לבר נש לטב כדין נשמתא אהדרת לאתרה ונהורא לכלא הא בזמנא דקיימא מלה בדינא ובזמנא דלא קיימא מלה בדינא תלתין יומין אקדימת נשמתא לכלא וצולמא אתעבר מניה. תאנא בשעתא דדיינין ליה לבר נש לעילא סלקין לנשמתיה לבי דינא ודיינין על מימרהא והיא אסהיד' בכלא ואסהידת בכל רעיוני דבר נש ובעובדיהון לא אסהידת דהא כלהו בספרא כתיבין ובכלהו דיינין ליה לבר נש בההי' שעת' דדיינין לי' לבר נש לעילא כדין דחקא דגופא אשתכ' יתיר משא' זמנייא. אי דיינין ליה לטב כדין ארפין מניה וזיעה אתבקע על גופא ונשמתא אהדרא לבתר ונהרא לכלא ולא סליק בר נש מבי מרעי' לעלמין עד דדינין דיני' לעילא עכ"ל

ובפ' ויקהל דף קצ"ט ע"א ז"ל יונה דנחתא לספינה דא איהו נשמתא דבר נש דנחתא להאי עלמא למהוי בגופא דבר נש כו' וכדין בר נש אזיל בהאי עלמא כספינה בגו ימא רבא דחשיבת לאתברא כמה דאת אמר והאני' חשבה להשבר ובר נש כד איהו בהאי עלמא חמי וחשיב דערק מקמי מארי' ולא אשגח בהאי עלמא וכדון אטיל קב"ה רוח סערה תקיפא דא היא גזירת דינא דקיימא תדיר קמי קב"ה ובעאת דינא דב"נ מקמי' ודא איהו דקא מסער לספינ' ואדכר חובוי דבר נש לאתפסא לי'. וכיון דאתפ' ב"נ על ידא דההיא סערה בבי מרעי' מה כתיב כו' בי שעת' קריבו בי דינא אית מנהון דפתחי בזכות. אית מנהון דפתחי בחוב וגזרת דינא תבע' דינא ואי ההוא ב"נ לא זכי מה כתיב ויחתרו האנשים להשיב אל היבשה ולא יכלו משתדלין אינון דאורו זכותי' לאתב' לי' להאי עלמא ולא יכלו מ"ט כי הים הולך וסוע' עליה' גזרה דדינא אזיל וסעי' בחובויי דבר נש ואתגבר עלייהו כדין נחתין ולי' תלת שליחן ממנן חד דכתב כל זכוון ועל חובין דעביד בר נש בהאי עלמא וחד דעביד חושבן יומי וחד דהוא אזיל עמי' כד הוי במעי אמי'. והא אוקימנ' דגזר' דינא לא שכיך עד ההו' זמנ' דכתיב וישאו את יונה ישאו כד נטיל לי' מבית' לבי קברי כדין מכריזין עלוי אי איהו זכאה מכריזו עלי' ואמרו הבו יקר לדיוקנא דמלכא יבוא שלום ינוחו על משכבותם הלך נכחו מנלן דכתיב והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. ואי חייבא איהו מכריזו עליה ואמרי ווי לפלניא טב ליה דלא יתברי כדין מה כתיב ויעלהו אל הים ויעמד הים מזעפו. כד עאלין ליה לבי קברי דאיהו אתר דדינא כדין גזירת דינא דהיה סעיר שכיך מזעפיה ונונא דבלע ליה דא איהו קברא. מה כתיב ויהי יונה במעי הדג מעוי דדג דא בטן שאול מנלן דכתיב מבטן שאול שוע י ואיהו במעי דנונא הוה וקארו ליה בטן שאול. שלשה ימים ושלשה לילות אלין תלתא יומין דבר נש בקברא ואתבקעו מעוי לבתר תלתא יומין ההיא טנופא אתהפיך על אנפוי ואומר לו טול מה דיהבית בי. אכלית ושתית כל יומא ולא יהבית למסכני וכל יומך הוו כחגין וכמועדין ומסכני הוו כפנין דלא אכלו בהדך טול מה דיהבת בי. הה"ד וזריתי פרש על פניכם וגו' והא אוקימנא. לבתר דא מתלתא יומין להלאה כדין אחדן בר נש מעינוי מידוי ומרגלוי ואוקמוה עד תלתין יומין כל אינון תלתין יומין אתדנו נפשא ורוחא כחדא כו' עכ"ל

ובפ' נשא דף קכ"ו ע"א ז"ל תא חזי בר נש אזיל בהאי עלמא והוא חשוב דדילה הוא תדיר וישתאר בגויה לדרי דרין עד דאיהו אזיל בעלמא יהבין ליה בקולרא עד דאיהו יתיב דיינין ליה בקינפון עם שאר בני דינא אי אשתכח לי' סניגור' הא אשתזיב מן דינא הה"ד אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני א ף להגיד לאדם ישרו ויחננו ויאמר וגו'. מאן הוא סניגור' אלין עובדין דכשרן דקיימי עליה דב"נ בשעתא דאצטריך ליה. ואי לא אשתכח עליה סניגורא הא אתחייב מן דינא לאסתלקא מן עלמא. בההוא שעתא כד איהו שכיב בקולרא דמלכא עד דזקיף עינוי חמא דאתיין לגביה תרין דכתבין קמיה כל מה דעבד בהאי עלמא וכל מה דאפיק מן פומא ויהיב דינא על כלא וכתבין קמיה הה"ד כי הנה יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שיחו וגו' והוא אודי עלייתו מ"ט בגין דהוא עובדא דאיהו עביד סלקא וקיימא עליה לאסהדא בי' וקיימין לאסהדא עלי' וכלהו נחתין ואתרשימו קמיה וקיימו קמיה ולא מתעברן מניה עד שעתא דאתדן בהו בההוא עלמא: ת"ח כל אינון מלין דעביד בר נש בהאי עלמא כלהו זמינין קמיה ולא אבדן מניה ובשעתא דמפקי ליה לקברא כלהו מתעתדן קמיה ותלת כרוזי מכריזי חד קמיה וחד מימיניה וחד משמאליה ואמרי דא פלניא דמריד במאמריה. מריד לעילא מריד לתתא מריד באורייתא מריד בפיקודוי חמו עובדוי חמו מלוי טב ליה דלא אברי. עד דמטי לגבי קברא כלהו מתין אתרגזין מדוכתייהו עליה ואמרי ווי ווי דדא אתקבר בגוון. עוברוי וי ומלוי אקדמן ועאלין לקברא וקיימי עליה דההוא גופיה ורוחיה אזלא ושאט ומתאבלא על גופא. כיון דבר נש אתטמר בבי קברי דומה קדים ונפיק תחות ידיה תלתא בי דינא די ממנן על דינא דקברא ותלת שרביטי דאשא בידייהו ודיינין רוחא וגופא כחדא. ווי על ההוא דינא ווי על עובדוי. בשעתא דאיהו תפיס