יסוד ושרש העבודה רלח

פרק זה תבואתה לראש. יוסף דעת מכאובי עונשי גיהנם משאר עונשים הקשים ומרים רחמנא ליצלן בכדי שישים האדם אל לבו תמיד כל הימים לרבות הלילות בעודו בחיים חיותו בעה"ז השפל והשמם לבל יחליף ולא ימיר דעתו עולם עומד נצחי בעולם עובר: ומיראת העונש יהיה כסולם מוצב ארצה וראשו לעה"ב יגיע אח"כ ליראת הרוממות שהיא יראה פנימית כמבואר בזוה"ק וז"ל בפ' תרומה דף קמ"ט ע"ב לא כתיב בשני כי טוב ואי תימא והא כתיב והנה טוב מאוד דא מלאך המות והכא אמרת דלא אתמר בגיניה כי טוב. אלא רזא דרזין הכא דהא ודאי מלאך המות איהו טוב מאוד מ"ט בגין דהא כל בני עלמא ידעי דימותן ויתהדרון לעפרא וסגיאין אינון דמהדרין בתיובתא למאריהון בגין דחילו דא ודחלי למחטי קמיה. סגיאין דחלי מן מלכא מגו דתלייא רצועה לקמייהו כמה טבא ההיא רצועה לגבי בני נשא דעבדת לון טבין וקשיטין בארחייהו כדקא יאות וע"ד והנה טוב מאוד מאוד ודאי עכ"ל הזה"ק ובודאי ממאמרים שאעתיק בעז"ה יעורר לבבו אל הזהירות המביאה לידי זריזות במצות בוראנו יתברך שמו ויתעלה בכדי שיעלה ויבא שלום אחר פטירתו לעולם העליון עולם עומד צח ונקי מכל חטא ועון להתענג מכל עונג ברב טוב הצפון לו בגן עדן התחתון והעליון כאשר יבא זכרונו לטובה בפרק שאחר זה וזה לשונו פ' ויקרא ד' י"ג ע"א נפש כי תחטא ר' יוסי פתח עד שיפוח היום ונסו הצללים וגו' כמה אית להו לבני נבא לאזדהרא מחובייהו דלא למחטי קמי מאריה דהא בכל יומא ויומא כרוזא נפיק וקארי אתערו בני עלמא לבייכי קמי מלכא קדישא אתערו לאזדהרא מחובייכו אתערו נשמתא קדישא דיהב בגווייכו מאחר קדישא עלאה דתנינן בשעתא דקב"ה אפיק נשמתא לנחתא בבני נשא אסהיד בה בכמה קסטורין בגין לנטרא פקודוי ולא עוד אלא דעבר לה באלף ותמניא עלמין לאשתעשא ולמחמי בהו יקרא דאינון דמשתדלי באוריתא נפקא וקיימא קמי מלכא בלבוב יקר ולבתר הכי בדיוקנא דהאי עלמא בלבוש יקר עלאה אסתכלת ביקרא דמלכא כל יומא ואעטר לה בכמה עטרין בשעתא דמטא זמנא לנחתא לעלמא עבדת מדורהא בגנתא דעדן דארעא תלתין יומין למחמי יקרא דמאריהו דצדיקייא וסלקא לאתרהא לעילא ובתר דא נחחת לעלמא אעטר לה מלכא קדישא בשבע עטרין עד דאתת ואעלת בגו גופא דבר נש וחבת בהאי עלמא ואשתדלת בחשוכהא. אורייתא תהא עלה ואמרת ומה כל יקרא דא וכד אשלמותא אשלים לנפשתא מלכא עלאה והיא חבאת קמיה נפש כי תחטא דין מה הוא דתחטא עכ"ל: ובז"ה פרשת לך לך דף כ"ב ע"ג ז"ל בעוד שהנשמה בגוף והגוף עומד בכחו היא תשובה מעלייתא ולא בשעתא דלא יכיל כדאמר ר' פינחס משל למה"ד לאדם העומד על שלחנו והיה רעב ותאב לאכול ובעוד שהיה אוכל עמד עני על הפתח שאל ממנו להאכילו ולא החזיר לו פנים הלך אותו עני בפחי נפש לאחר שעה הגישו עוד לפניו לאכול והיה בטנו מנא מכל כיון שראה שאינו יכול לאכול עוד אמר תנו לו לזה העני היה חכם אחד עומד עליו אמר ליה שוטה אלו יכולת לאכול לא נתת לו עתה שאין בך כח לאכול יותר אתה נותן לעני כך הוא האדם בעוה"ז הולך בהבליו רעב לאכול ולהרויח ממון בא העני שהוא היצר הטוב ושאל ממנו בבקשה שיחזור בתשובה ולעסוק בתורה ואינו מחזיר לו פנים מפני שהוא רעב יותר להרויח ממון לאחר זמן תופסין אותו בקולר כשרואה שאינו יכול להרויח יותר אומר אחזור בתשובה שמא יתנו לו שעה לכך או שמא לא יתנו לו אמר ליה הקב"ה שוטה עכשיו שאינך יכיל עוד להרויח יותר אומר אחזור בתשובה דאלו היית יכול לא היית חוזר בתשובה בעודו כך יצאתו נשמתו ממנו עכ"ל ובפר' משפטים דף צ"ו ע"א ז"ל לעם נכרי לא ימשול למכרה. מאן עם נכרי עלובתא איהי נשמתא דכד נפקת מעלמא וב"נ אסטי ארחי' בהדה היא בעאת לסלקא לעילא גו משריין קדישין בגין דמשריין קדישין קיימין בהאי ארחא דג"ע ומשריין נוכראין קיימין בההוא ארחא דגיהנם. זכתה נשמתא כמה משריין קדישין קא מתעאדן לה לאתחברא בהדה ולמיעאל לה לג"ע. לא זכתה כמה משריין נוכראין מתעאדן למיעל לה בארחא דגיהנם ואינון משריין דמלאכי חבלה זמינין למעבד בה נוקמין אתא קרא ואוכח לעם נכרי לא ימשול למכרה אלין מלאכי חבלה. בבגדו בה איהו נטירא דקב"ה עביד לה נטירא דלא ישלוט בה עם נכרי בההוא פריסו דנטרו עלה. ואם לבנו ייעדנה ת"ח כמה אית ליה לבר נש לאזדהרא דלא יסטי ארחוי בהאי עלמא דאי זכה גר נש בהאי עלמא ונטיר לה לנשמתא כדקא יאות האי איהו בר נש דקב"ה אתרעי ביה ואשתכח ביה בכל יומא בפמלייא דיליה ואמר חמו ברא קדישא דאית לי בההוא עלמא כך וכך עביד כך וכך עובדוי מר קנן וכד האי נשמתא נפקת מהאי זכייא נקייא ברירא קב"ה אנהיר לה בכמה נהורין בכל יומא קארי עלה דא היא נשמתא דפלניא ברי ודא הוא דכתיב ואם לבנו יעדנה כמשפט הבנות יעשה לה. מאי כמשפט הבנות הכא אית רזא לחכימין. בגו טנרא הקיפא רקיעא טמירא אית היכלא חדא דאקרי היכל אהבה ותמן אינון גניזין טמירין וכל נשיקין דרחימו דמלכא אינון תמן ואינון נשמתין רחימאן דמלכא עאלין תמן. כיון דעאל מלכא בההוא היכלא דתמן כתיב וישק יעקב לרחל וקב"ה אשכח תמן לההיא נשמתא קד שא קדים מיד ונשיק לה וגפיף לה וסליק בהדיה ואשתעשע בה ודא הוא כמשפט הבנות יעשה לה כדינא דאבא עביד לברתיה דאיהי חביבא לגביה דנשיק לה וגפיף לה ויהיב לה מתנן. כך הקב"ה עביד לנשמתא זכאה בכל יומא כמה דכתיב כמשפט הבנות יעשה לה. היינו דכתיב יעשה למחכה לו ברתא אשלימת עשיה בהאי עלמא אוף הכי קב"ה אשלים עשייה אחרא בעלמא דאתי דכתיב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו והכא כתיב יעשה לה עכ"ל

ובפ' לך לך דף ע"ח ע"ב ז"ל א"ר אלעזר זכאין אינון צדיקיא דאולפי אורחי' דקב"ה בגין למהך בהו ודחלא מניה מההוא יומא דדינא דזמין בר נש למיהב דינא וחושבנא לקב"ה פתח ואמר ביד כל אדם יחרום לדעת כל אנשי מעשהו. האי קרא אוקמוה אבל ת"ח בההוא יומא דאשלימו יומוי דבר נש לאפקא מעלמא ההוא יומא