יסוד ושרש העבודה רכג

ובכל נענוע ובנענוע צריך הולכה תחלה ואח"כ הובאה ויזהר מאד שלא יגע רחש הלולב לכותל בעת הנענוע של הולכה גם בנענוע החמישי שהוא למטה יזהר שלא להפוך ראש הלולב למטה אלא לעולם יוליך ויביא בראש הלולב למעלה ובנענוע זה החמישי תהיה ההולכה לצד מטה וההובאה לצד מעלה עד כנגד החזה הפך הנענוע הרביעי של צד מעלה ובכל הובאה יגיעו האתרוג והלולב בחזה כ"ז מהאריז"ל. ויעיין אדם בכתבי האריז"ל מהתקונים הנפלאים והנוראים הנעשים ע"י הנענועים וידע מה העבודה הזאת לנו ואז בודאי יגיל וישמח שמחה עצומה עד מאד בעת הנענועים. ואתה אנוש כערכי יכוין כוונה פשוטה ההכרחי והוא שבכל הולכה והבאה שבכל ניענוע וניענוע יכוין במחשבתו בז"הל לשם יחוד קב"ה ושכינתיה לעשות נחת רוח ליוצרי ובוראי ברור הוא לכל משכיל שאם יכוין כוונה זו בשמחה עצומה מאד יחשב לפני המקום ב"ה כאלו כיון בכל הכוונות שכוונו בהם אנשי כנה"ג כי מה ה' אלהיך שואל מעמך כ"א וגו' כמאמר הכתוב בני תנה את לבך לי שיהא לבו שלם עם ה' אלהיו ושמח במצותיו הקדושים מאד וכל מגמתו לעשות רצון יוצרו ובוראו יתברך שמו ויתעלה עלה כי אין הקב"ה בא בטרוני' עם בריותיו לכוין את אשר לא תשיג יד שכלו ובודאי אף מי שחננו ה' דיעה ובינה לכוין כל כוונות פרטיות של האריז"ל צריך ג"כ לצרף עמם הכוונה הזו. ויזהר האדם מאד שלא יתנהג במצות בוראינו ברוך הוא וברוך שמו כמצות אנשים מלומדה רח"ל. ודי בהערה זו. ואלו מקומות שאמרו לנענע בהם לפ"ד הב"י בהודו לה' תחלה וסוף. ובאנא ה' הושיעה נא ב"פ וכן הוא דעת האריז"ל ע"פ זה"ק והתקונים ע"ד הסוד אך בזה לא השוו מדותיהם שלדעת הב"י בש"ע מנענעים ב"פ בהודו שבסוף הלל לפי שכופלין הפסוק ב"פ ולדעת האריז"ל אין מנענעין אלא פעם א' באמירת פעם ראשון ולא כשכופל אותו אך דעת הרמ"א שהש"ץ מנענע גם ביאמר נא ישראל והקהל מנענעים בכל פעם שאומרים הודו. (ויזהר) האדם מאד לכוין בנענועים דהלל ג"כ כוונה הנ"ל. הנה ע"פ רוב מפסיקין לקריאת הלל ושוהין בין תפלת העמידה לקריאת הלל עד שיבואו כל האתרוגים לבי"כנ ולעולם יהא אדם ירא שמים לבל יעבור זמן ההוא בחג הקדוש הזה לבטלה אך יעסוק בתורה באותו שעה, (ויזהר) מאד לשמוע הפרשה מפי הקורא בכוונה המבוארת למעלה בעש"ק בקריאת שמו"ת וכשיגיע לפסוק ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' ישמח בלבו שמחה עצומה עד מאד על שזכה על קיום מ"ע זו היום ויתן הודאה עצומה במחשבתו שהחיה אותו עד עת מצוא לקיים מ"ע זו לעשות נחת רוח לפניו יתברך שמו בזה. ודי בהערה זו

כוונת ההקפה

בכל יום מקיפין את הבימה שעליו הס"ת פעם א' בלולב ומיניו שבידו. וע"כ מי שיש לו לולב שלו בעצמו חיוב גדול עליו לעשות התקון של הקפה בעצמו עם שאר תקונים של הנענועים של ברכת נטילת לולב ושל הלל ויהיו התקונים בשלימות ויזהר האדם מאד בזה. ומי שאין ידו משגת ליקח לעצמו לולב ראוי לו להשתדל שיהיה בידו לולב של חבירו או של הקהל לעשות בו כל התקונים הנ"ל דהיינו בענין שיוכל לברך עליו בסוכה דוקא ולעשות הנענועים גם בקריאת הלל ולהקיף הבימה ובודאי מי שחלק לו השם בינה לכוין בהקפה כוונת האריז"ל עליו לעשות אך אנוש כערכי יזהר לכוין בהקפה ג"כ כוונה הנ"ל בנענועים ועוד זאת יתירה בההקפה שצריך לפרט הכוונה הנ"ל בפה מלא מתחילת ההקפה עד סופה כי תקון ההקפה הוא דוקא בדבור כאשר יבא לפנינו בעז"ה בהקפות דהו"ר ויתחיל בז"הל אני מקיף ס"ת זו בד' מינים אלו שבידי לשם יחוד קב"ה ושכינתיה לעשות בזה נחת רוח ליוצרי ואם טרם יכלה לגמור ההקפה גמר אומר שבלבו וכוונתו הנ"ל אזי יחזור פעם שנית לפרט הכוונה הנ"ל וחוזר חלילה עד שיגמר ההקפה אך בשמחה עצומה מאד ויחשב לו כאלו כיון בכל הכוונת הראויות לה. וקודם שיתחיל להקיף יאמר פסוק ויהי נועם בכוונה עצומה במתון. ויאמר אני