יסוד ושרש העבודה רכד

והו הושיעה נא ב"פ כנהוג פ"א אחר ההקפה מיד ועוד פ"א קודם פסוק הושיעה את עמך בכוונה עצומה והוא ע"פ תקונים תקון ו' דף כ"ג ע"ש. (החסידים) ואנשי מעשה עושים לזכר שמחת בית השואבה להיות נעורים כמעט כל לילות של חה"מ בזמירות ושבחים ומרבים נרות בסוכה בלילות אלו גם בהרבה בתי מדרשות נהגו להרבות בנרות בתפלת ערבית דחה"מ בחג הזה זכר לשמחת בית השואבה וכל מי שעושה זכר למקדש אשרי חלקו כדאי' בגמרא ע"פ ציון הוא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה לכן יזדרז האדם בלילות אלו בשבחים ובזמירות אף ביחידי ויהא חלקי עמו. דהיינו יזמר השבחים של פיוטים דר"ה ויה"כ אתה הוא ה' אלהינו בשמים ובארץ.. וכיוצא גם מזמורים תהלים שהם שבחים נפלאים היינו מזמורי של קבלת שבת ושבת ברכות וכיוצא. גם הה' בבות דאין כאלהינו ואחר כל השבחים ראוי לומר הפסוק מי ימלל גבורות ה' וגו' ויגיל וישמח שמחה עצומה מאד בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה כרו לעד. ודי בזה

פרק חמשה עשר הושענא רבא

הנה גודל התיקונים הנעשים ע"י למוד בלילה הזה כבר נודע וגלוי לכל הוא בהיות כי הובאו בתקון ליל הושענא רבא ע"ש. לכן יזהר האדם למעט באכילה בסעודות לילה זו בכדי שיוכל להיות נעור כל הלילה לעשות התקון כי האכילה מביא לידי שינה. ויזהר מאוד בקריאת משנה תורה לכוין כל הכוונות המבוארים למעלה בעש"ק בקריאת שמו"ת ויזהר בדקדוק התיבות היטב כפי שמבואר למעלה בתפלת החול. ובפ' ואתחנן בפסוק שמע ישראל יכוין הכוונה שבק"ש. והשם הטוב יכפר בעד המון עם שקורין משנה תורה בבהלה ובמרוצה ואין מדקדקין אחריו לבל תהיה מובלעת תיבה בחברתה וכי נחשב זה לתקון הלואי שלא יקלקל. ודי בהערה זו. (ואחר) קריאת משנה תורה יקרא האדרא זוטא כולה ואם ישער שאין עוד שהות יקרא עכ"פ באדרא פטירת רשב"י ע"ה ויתחיל לקרות סוף האדרא עד גמר האדרא וכשיגיע לפטירת רשב"י ע"ה א"ר אבא לא סיים בוצינא קדישא למימר חיים כו' יעורר לבו אל בכי עצום מאד על פטירת הצדיק הזה ואף אם כבר התחילו הצבור לומר ספר תהלים עכ"ז לא ימנע עצמו מלקרות פטירת רשב"י ע"ה ולבכות על פטירתו לכפרת עונותיו כידוע ואח"ז יאמר ס' תהלים עם הצבור במתון גדול ובדקדוק התיבות היטב ובכוונה עצומה בכדי שיהא אמירתו תשובה לכפרת עונותיו כידוע בגודל מעלת אמירת מזמורי תהלים בכוונה ובמזמור שהוא ענין תפלה ובקשה צריך האדם להתפלל במחשבתו הבקשה ההיא בכוונה עצומה כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים ומה טוב אם יכול לעורר לבבו אל הבכי ואציג לפניך כמה מזמורים ומהם יקוש האדם מעצמו אל השאר כגון מזמור י"ג וכ"ב וכיוצא וכן בכל המזמורים של עניני בקשה שיטה ית"ש את לבבנו אליו לאהבתו וליראתו ולעבדו בלבב שלם כגון מזמור כ"ה וכ"ז וכיוצא. במזמורים הדברים מענין חרבת בית מקדשינו כגון מזמור מ"ב מ"ג מ"ד יעורר לבו אל בכי הרבה בכה. ולהיפך במזמורים של שבחים והודאות יאמר בשמחה עצומה והודאה גדולה במחשבתו ליוצרנו ובוראנו ית"ש מענין השבח ההוא ויזהר האדם בכל זה. גם לא יתנהג באמירת תהלים בצבור כהמון עם שאומרים פסוק אחר פסוק דהיינו פסוק שאומר הש"ץ מדלג פסוק ההוא ומתחיל הפסוק שלאחריו אלא לא ידלג שום פסוק רק אותו פסוק שאומר הש"ץ יאמר אותו בלחש קצת ופסוק שאומרים הצבור יאמר אותו בקול רם והש"ץ יתנהג להיפך. ואם יראה שהצבור ממהרים מאד באמירתו לא ימהר הוא בשביל זה ואף שעי"ז לא יגמור התהלים כי טוב מעט בכוונה רק אמירתו יהיה ע"ד הכוונה המבוארת ודי בזה. ויזהר האדם מאד בליל זו בכוונת אי"ר כנ"ל בתחלת החול. (ואחר) אמירת ס' תהלים ילך לטהר במקוה כנהוג ויזהר לחבר לילה ויום בלמוד או בבקשות תחנונים או בברכת השחר כי הוא חיוב גדול בכל הלילות כצ"ל בשערים הקודמים ומכ"ש