יסוד ושרש העבודה רכא

בלבד שהרי אם רצה לאכול בשאר הימים פירות אוכל ופירות א"צ לאכלם בסוכה ויש לומר כו' דכי אמרינן בסוכה לילה הראשון חובה ה"מ האכילה אבל הישיבה חובה היא בכל הימים שאי אפשר שלא יעמוד מעט בביתו או ביום או בלילה וישן מעט ואותו מעט צריך לעמוד בסוכה הלכך על הישיבה מברך לישב משא"כ במצה עכ"ל. הרי מבואר שאפי' ישיבה או הליכה מעט הנקרא טיול בגמרא צריך בסוכה כי מ"ש הכתוב בסוכות תשבו הוא לשון עכבה כן פירשו כל המפרשים לפ"ז מחויב האדם להזהר שלא יצא כל שבעת ימי החג מהסוכה לביתו כלל וכלל אם לא לדבר הכרחי מאד ולהמשיל הדבר הזה אם צריך לשתו' ומוכרח לצאת מן הסוכה לבית לומר להביא לו המשקה לסוכה אסור לו לשהות בביתו רק שיעור הדבורים של צרכי השתי' ויהי ככלותו לדבר לשוב לסוכה כפי שמבואר בלשון אבודרה"ם. זולת הלמוד כשהוא בעיון רב ועצום והתפלה התירו רז"ל חוץ לסוכה כמו שהובא בטור ובש"ע. וכמו שכשוהה חוצה לה עובר על מצות עשה מן התורה כנ"ל כן הדבר הזה מדה טובה מרובה שבכל רגע ורגע שהוא שוהה בסוכה מקיים מ"ע זו לכן מהראוי לאדם שירגיל א"ע לחשוב בתמידות במחשבתו בעת ישיבתו בסוכה בשמחה עצומה קיום מ"ע זו ומכ"ש כשירגיל בתמידות לפרט בדבור קיום מ"ע זו בודאי לא יבא אל ביטול מ"ע זו אפי' רגע כמימרא אל דבר בלתי הכרחי כי ההרגל נעשה טבע לחשוב תמיד קיום מ"ע זו. ודי בהערה זו. מעתה נחזור אל הפרט השני שבכלל מ"ע בסכות חשבו והיא השינה שרוב בני תמותה נבוכו בזה להקל בעו"הר בדבר המבואר במשנה וברייתא שאפי' שינת עראי אסור חוץ לסוכה דאין קבע לשינה ואף שהרמ"א בסי' תרל"ט הביא ב' טעמים במה שמקילין בשינה בודאי טעם הא' שכתוב משום ער צינה במקומות הקרים אינו מספיק במדינתינו שאין כ"כ קור גדול בימות החג ומה גם מי שיש לו כרים וכסתות. גם טעם הב' במה שכתוב משום תשבו כעין תדורו כו' בודאי ביום אין שייך טעם זה ואף בלילה כשישן בביתו יחידי גם כן אין שייך טעם זה. כמו שכתב בדרכי משה ועי"ש. ומי שנגע יראת ה' בלבו איך יכול לפטור עצמו בטעמים אלו ממצות עשה מן התורה כשישן ביום או ביחידי בביתו בלילה חוץ לסוכה. ודי בהערה זו. ויזהר האדם מאד בכל מה שמבואר בש"ע סי' תרל"ט כי כל הדינים המבוארים שם הם דינא דגמרא מהם משנה וברייתא ומהם מימרות דגמרא. גם מה שהובא בסי' זה מי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפי' מים הרי זה משובח היא משנה מפורשת ג"כ ע"כ יזהר האדם בהם

פרק שלשה עשר מעלת הסוכה

הנה נא הערה הזאת קרוב להכניס את האדם אל קיום המצוה של ישיבת סוכה בשמחה עצומה ויהי בראותו את גודל מעלת מצוה זו וגודל שכרה ולהיפך גודל עונשה רחמנא ליצלן. וענין ז' אושפיזין עלאין ועי"ז נכספה וגם כלתה נפשו אל קיומ' בשמחה עצומה כי מה מאד גדולה מעלת מצות סוכה הלא המה מבוארים בכמה מקומות בגמרא הקדושה וכן הוא מפליג מאד בזה"ק בזה ושם ע"ב ז"ל ת"ח בשעתא דב"נ יתיב במדורא דא (ר"ל בסוכה) צלא דמהימנותא שכינתא פרסא גדפהא עליה מלעילא ואברהם וחמשה צדיקיא ודוד מלכא שויין מדוריהון עמי' הה"ד כו' ובעי ב"נ למחדי בכל יומא ויומא באנפין נהירין באושפיזין אלין דשרין עמי' כו' רב המנונא סבא כד הוי עייל לסוכה הוי חדי וקאים על פתחא דסוכה מלגאו ואמר נזמן לאושפיזין. מסדר פתורא וקאים על רגלוי ומברך ואומר בסוכות תשבו. תיבו אושפיזין עלאין תיבו תיבו אושפיזין מהימנותא תיבו. אסחי ידוי וחדי ואמר זכאה חולקנא כו' ועכ"ד בעי למחדי למסכנא מ"ט בנין דחולקא דאנון אושפיזין דזמין דמסכני הוא. וההוא דיתיב צלא דא מהימנותא וזמין אושפיזין אלין עלאין אושפיזי מהימנותא ולא יהיב לון חולקהון (ר"ל בהזמנה עניים ואביונים על שלחנו) כלהו קיימי מיני' ואמרי אל תלחם את לחם רע עין וגו' אשתכח דההוא פתורא דתקין דיליה. הוא ולאו דקוב"ה עליה כתיב וזריתי פרש על פניכם