יסוד ושרש העבודה ריא

וברכת שהחיינו יאמר כל יחיד עם הש"ץ בלחש ויסיים קודם שיסיים הש"ץ כדי שיענה אמן אחר הש"ץ ויברך בשמחה והודאה עצומה במחשבתו להשם יתעלה ויתרומם שזוכה אותו בחיים לעת הזאת שיוכל לעשות נחת רוח לפניו ית"ש בקיום מצותיו ביום הזה בצום ובה' ענוים ובמניעת מלאכה ובתפלות והודאות שיתפלל ויודה לאל ית"ש בצום הזה. אח"כ יתפלל תפלת ערבית בכוונה עצומה מאוד בכל הכוונות המבוארים בפרקים הקודמים בעז"ה. וראוי מאוד להתנהג בכל בתי כנסיות שאף שיסיים הש"ץ כל נדרי ימתין מלהתחיל ברכו עד צאת הכוכבים לקרות ק"ש בזמנה וראוי לכל אדם להשתדל בכל זה מאוד. ובק"ש של יה"כ דכל נדרי ושחרית יכוין האדם הכוונה של פסוק שמע בקיצור בכדי שיוכל לומר בשכמל"ו בקול רם עם הצבור. יתפלל אדם תפלת העמידה בבכיה גדולה מאד ואחר תפלת העמידה יאמר תיכף פסוק יהיו לרצון ויתחיל הוידוי קודם אלהי נצור כנ"ל. הוידוי הוא מ"ע מן התורה כמבואר בהרמב"ם הלכות תשובה פ"א ז"ל כל מצות שבתורה בין עשה ובין ל"ת אם עבר אדם על אחת מהם בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ב"ה שנאמר איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים וידוי זה מ"ע כיצד מתודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה וזהו עקרו של וידוי וכל המרבה להתודות ומרבה בענין זה הרי זה משובח וכן בעלי חטאת ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהם על שגגתן א' על זדונן אין מתכפר להם בקרבנם עד שישוב בתשובה ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עלי' וכן כל מחויבי מיתות ב"ד ומחויבי מלקיות לא היה מתכפר להם במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו וכן החובל בחברו והמזיק ממונו אע"פ ששילם לו שהוא חייב לו מה איני מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאת האדם. שעיר המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כהן גדול התודה עליו על לשון כל ישראל שנא' והתודה עליו את כל עונות בני ישראל עכ"ל הצריך לענינינו ועוד ז"ל פ"ב מהל' תשובה ומאי היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו' וכן הנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו' וצריך להתודות בשפתיו ולומר ענינים אלו שגמר בלבו. כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב ה"ז דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ וכה"א ומודה ועוזב ירוחם וצריך לפרוט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה כו'. מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים ועושה צדקה כפי כחו ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו ומשנה שמו במחשבתו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שיעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולו לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח. יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות בי"כ ומצות וידוי י"כ שיתחיל מערב היום קודם שיאכל ואע"פי שהתודה קודם שיאכל חוזר ומתודה בליל יוה"כ ערבית וחוזר ומתודה בשחרית במוסף ובמנחה ובנעילה והיכן מתודה יחיד אחר תפלתו וש"ץ באמצע תפלתו בברכה רביעית. אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרים אלא עבירות שבין אדם למקום אבל עבירות שבין אדם לחבירו כו'. עכ"ל הצריך לענינינו עוד בפ' ז' וז"ל אל תאמר שאין תשובה אלא מעבירות שיש בהם מעשה כגון זנות וגזל וגניבה אלא כשם שצריך אדם לשוב מאלו כך צריך לחפש בדיעות רעות שיש לו ולשוב מן הכעס ומן האיבה ומן הקנאה ומן ההיתול ומרדיפת הממון והכבוד ומרדיפת המאכלות וכיוצא בהן מן הכל צריך לחזור בתשובה ואלו העונות קשים מאותם שיש בהם מעשה שבזמן שאדם נשקע באלו קשה הוא לפרוש מהם וכה"א יעזוב רשע דרכו וגו' עכ"ל. ורוב דבריו אלו הם מפורשים בגמרא הקדושה

ראו אחיי ורעיי גודל חיוב הוידוי על אדם במ"ע מן התורה תמיד בכל השנה וכ"ש עתה