יסוד ושרש העבודה ריב

ביום צום הגדול והנורא הזה לכן לא יהיה הוידוי כמצות אנשים מלומדה ח"ו רק קיום מ"ע של הבורא ית"ש ויתעלה כמו מ"ע של תפילין וציצית וקודם כל וידוי יחשוב במחשבתו בזה"ל הריני מקבל עלי מ"ע של וידוי החטא שצוני בוראי ית"ש בתורתו הקדושה והתודו את חטאתם אשר עשו ואח"כ יאמר הוידוי אך דעו נא אחיי ורעי שעיקר הוידוי היא התשובה שעמה כמ"ש הרמב"ם הנ"ל ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם רצוני לומר שהבורא ית' ויתעלה שהוא יודע תעלומות ויודע מחשבות אדם ותחבולותיו ובוחן כליות ולב בוחן את האדם בעת הוידוי שקבל בלבו קבלה אמיתית בתכלית החרטה שמשעה זו ולהלן יקשר עצמו בקשר אמיץ וחזיק ובנדרים וסייגים שיהיה בלתי אפשר שיבא עוד לאותו חטא ולהסביר הענין אציגה נא לפניך ענין אחד וממנו תקיש אל השאר כגון אם לא היה נזהר מאכילה גסה ומרובה והלך אחר תאות היצר רק למלאות בטנו כמו שכתוב ובטן רשעים תחסר ומדה רעה זו היא קוץ מכאיב וסלון ממאיר בעניני עבודת הבורא ית"ש הן לת"ת הן לתפלה וכל אדם ע"ז יתנו עידיהן ויצדקו ויאמרו אמת. וסייג וגדר גדול ע"ז שמעתי מאנשי יראי השם שקודם נט"י לסעודה מקבלין על עצמם סכום נשיכות שקורין (ביסען) יאכלו באותו סעודה ולא יותר כפי שמשערים בדעתם שלא יהיה ח"ו מותרות וכן בתבשילין מקבלים על עצמם שלא יאכלו רק תבשיל אחד אף שיתנו על השלחן כמה מיני תבשילין וכזה יתנהג עד שירגיל א"ע בזה בכדי שיקבע לו זה לטבע למעט במאכל. וגדר וסייג זה וכדומה יקבל על עצמו במחשבתו בשעת הוידוי אכלתי מאכלות מרובות יקבל בלבו קבלה אמתית וברורה שיעשה להלן גדרים וסייגים ע"ז כנ"ל וכיוצא והבורא ית"ש ויתעלה בוחן מחשבתו וקבלתו האמתית אז תיכף ומיד גם ה' העביר חטאתו ונקרא צדיק גמור וכן בכל נוסח הוידוי דהיינו באות ד' דברנו דופי ולשון הרע ורכילות ושקרים וכיוצא יקבל על עצמו בלבו קבלה אמתית למעט בדבור בכל מה דאפשר רק דבור ההכרחי בכדי שיוכל להעיד עליו יודע תעלומות שקבלה זו היא קבלה אמתית שבודאי לא יבא עוד כל ימי חייו לידי לשה"ר כנ"ל ברמב"ם וחומר עונות הנ"ל הנה זה בא למעלה בארוכה בחדש אלול פ"ב ע"ש. ואף אם קבל במחשבתו קבלה אמתית שלא יבא לידי עון זה לעולם אין לו כפרה עד שיתודה בשפתיו כנ"ל ברמב"ם. וא"כ איך לא יבוש האדם בפ"ע לומר הוידוי רק בשפתיו בלי הרהור תשובה אמתית בלבו אוי ואבוי לנפשו במה סר חטאתו ועונו תכופר אם בוידוי פה ודברים בלא לב ולב יתרצה לפני המבין כל תעלומות לב ואדרבה הרי הוא מוסיף על חטאתו פשע כי הרי הוא כגונב דעת המקום ברוך הוא וברוך שמו רחמנא ליצלן יפתוהו בפיהם בוידוי עלי עונותיו ולבם לא נכון עמו לחזור בהם אוי לאותו בושה וחוצפה כלפי שמיא מי איכא יותר מזה ועונשו גדול כמבואר למעלה בשער החמישי פרק שביעי במאמר הזה"ק ע"ש. וגם אם לא עשה ביום הזה תשובה אמתית כנ"ל כל התפלות שמתפלל ביום הזה נדחית לחיצונים ר"ל כמבואר בזה"ק פ' תצוה דף קפ"ו ע"א. וז"ל ביומא דכפורי לון מאן דלא אעבר טינא מרוחי' לכפרא עליה ביומא דא (פי' ביה"כ) כד סליק צלותיה בהאי יומא טבע בההוא אתר דאקרי רפש וטיט ואיהו מצולות ים ולא סליק לאתעטרא ברישא דמלכא עכ"ל בקיצור. ודי בהערה זו

פרק שביעי

עיקר וידוי הוא לבטא בשפתים ולפרט החטאים נגעי לבבו אשר ידע אינש בנפשיה וביחוד בעבירות שאדם דש בהם כגון לשה"ר ונקימה ונטירה והזכרת שמותיו ית"ש לבטלה ר"ל כי אם האדם אינו מתפלל בכוונה כמה שמות הקדושים מוציא מפיו בלי הרגשה כלל והחמדה והתאוה ושיחת חולין אף בחול וכ"ש בשבת קודש ומלאוי פיו שחוק והכעס ושנאת חנם והרהורי עבירה רח"ל וההסתכלות בנשים ובטול תורה כמה רגעים ביום בפנותו לבו