יסוד ושרש העבודה קצט

דנור דנגיד ונפיק ולאסתחאה תמן ומאן איהו דיקום תמן ויעבר בלא דחילו כו' ומאן דאשתדל בצדקה בהאי עלמא ויתן ממוני' בצדקה כדין עבר בההוא אתר ולא דחיל וכרוזא קרי לה לההיא נשמתא ועניתיך לא אענך עוד מאן דזכי למעבר בהאי לית לי' דינא יתיר כלל עכ"ל ובפ' בחקתי דקי"ג ע"ב ז"ל בכה ר"ש ואמר ווי לון לבני נשא דלא ידעין ולא משגיחין ביקרא דמאריהון מאן עביד שמא קדישא בכל יומא הוי אימא מאן דיהיב צדקה למסכני כו' ומאן דיהיב לי' צדקה למסכני הוא עביד לעילא שמא קדישא שלים כדקא יאות בגין דצדקה דא אילנא דחיי כו' עכ"ל ובוודאי יתלהב לב המעיין בשער הכולל פ' י' הנ"ל יותר ויותר אל קיום מ"ע זו לעשותה בשמחה עצומה עד מאוד לטהר בזה נפשו ורוחו ונשמתו וביחוד בימים הנוראים האלה. ודי בזה. (ויעיין) אדם בספרי יראים וימצא עוד תקונים לטהרת הנפש ובודאי מי שהוא חולה וצריך לרופא דורש וחקר הכל על איזה רופא מומחה שיכול לרפאות אותו מחוליו ואם בחולי הגוף כך ק"ו הדברים לחולי הנפש שחיוב גדול הוא על האדם לדרוש ולחקור בספרים לבקש לו איזה רפואה לחלאת עונות וביחוד על אותן עונות שידע בעצמו שעבר עליהן כמה פעמים. וז"ל הזה"ק פ' אמור דק"א ע"א ת"ח כד בר נש חטי וחב זמנא חדא תרין ותלתא ולא אהדר בי' הא חובוי באתגלייא אינון ומפרסמי לון לעילא ומפרסמי לון לתתא וכרוזי אזלין קמי' ומכרזי אסתלקו מסחרנ' דפלני' נזיף הוא ממאמרי' נזיף הוא לעילא נזיף הוא לתתא ווי לי' דפגי' דיוקני דמארי' ווי לי' דלא חייש ליקרא דמארי' קב"ה גלי חובי' לעילא. הה"ד יגלו שמים עונו וארץ מתקוממיה לו וכד ב"נ אזיל באורחא דמארי' ואשתדל בפולחני' ואזדמן לי' חטאה חד כלא מכסין עלוי' עלאין ותתאין. דא אקרי כסוי חטאה. עכ"ל ובימים אלו הנוראים ראוי לאדם למעט בלמודים אחרים וירבה בלמוד ספרי יראים לעורר לבו אל התשובה. אך עיקר התשובה. הוא החרטה על העבר והקבלה אלהבא שלא ישוב לכסלה עוד כי בלתי זה אף אם יתענה האדם משבת לשבת כמה פעמים ויעשה כל הסגופים שבעולם הכזה יהיה צום יבחרהו הבורא ית"ש ויתעלה שאם לא קבל עצמו אלהבא שלא ישוב עוד לאותו עון הרי הוא ממש כטובל ושרץ בידו אך אם קבל על עצמו בלבו קבלה ברורה ואמתית אלהבא שלא ישוב לכסלה עוד אף שאינו יכול לתקן על העבר בסגופי' מפאת חולשתו תיכף ומיד נקרא בעל תשובה בעיני המקום ב"ה וב"ש שאפי' צדיקים לא יהיו יכולים לעמוד במחיצתו אחר פטירתו כי בוחן לבות וכליות אלהים צדיק צופה ומביט עוצם התחרטותו על העבר וקבלתו עליו אלהבא כנ"ל ודי בהערה זו

פרק חמישי כוונת הסליחות

הנה אחיי ורעיי צריכין אנחנו למודעי ידיעה בתחלה בקורא' שמו סליחות שהוא על שם שבהם קבועים רחמים ותחנונים לפני המקום ב"ה וב"ש על סליחות עונות שימחול לנו הבורא ית"ש עונותינו ופשעינו שעשינו עד הנה גם נכללים בהם שארי תפלות. והנה בודאי כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך של עולם לבקש מלפניו על סליחות עונותיו בלתי תשובה בלבו מה כחו כי יאריך נפשו בתפלתו על סליחות עונותיו זולת תשובה הנה בני אדם זה לזה שואלים אם אמרת הסליחות ואומר הן כבר אמרתי הסליחות ואינו שם על לב מה בצע אמרתו הסליחות הלואי שיאמר הבורא ית"ש הסליחות וזה א"א זולת התשובה לכן יזהר האדם בעת אמירת הסליחות לקבל בלבו תשובה גמורה דהיינו החרטה על העבר וקבלה אלהבא כנ"ל ומה טוב אם יכול להוריד דמעות בעת אמירת סליחות כי שערי דמעה לא ננעלו וחביבין הן דמעות של אדם לפני הבורא ית"ש יותר מכל התפלות כנזכר בגמרא הקדושה גם בז"הק ובתקונים בהרבה מקומות וז"ל פ' שמות דף י"ב ע"ב א"ר יהודא כל מלין דעלמא תליין בתשובה ובצלותא דצלי בר נש להקב"ה וכ"ש מאו דאושיד דמעין בצלותי'. דלית לך