יסוד ושרש העבודה ר

תרעא דלא אעלין אנון דמעין מה כתיב ותפתח ותראהו את הילד ותפתח דא שכינתא כי' ותראהו את הילד דאנון ישראל דמתחטאן קמי מלכהון בכלא ומיד הדרין בתשובה ובכאן קמי כברא דבכי קמי אבוי מה כתיב והנה נער בוכה כיון דבכי מתברי כל גזרין בישן דעלמא מה כתיב ותחמול עליו אתער עלוי ברחמי ומרחם עלי' כו' עכ"ל וז"ל פ' פקודי דרמ"ה ע"ב לעילא מהאי פתחא אית פתחא אחרא דקב"ה חתיר לה ואתפתח תלת זמנא ביומא ולא אנעל וקיימא לאנון מאריהון דתיובתא די אושדין דמעא בצלותהון קמי מאריהון וכל תרעין ופתחין ננעלו עד דעיילו ברשותא בר תרעין אלין דאקרון שערי דמעה. וכד האי צלותא דדמעה סלקי לעילא באנון תרעין אזדמן ההוא אופן דקיימא על שית מאה חיון רברבן ורחמיא"ל שמיה ונטיל ההיא צלותא באינון דמעין צלותא אעלת ואתקשרת לעילא ואנון דמעין רשימין בהאי פתחא עכ"ל ועוד נביא מאמרים נוספים מענין זה בשער הכולל פרק ט' בעז"ה ושם נאמר שראוי לאדם לרחוץ פניו בדמעותיו ועיי"ש. וביחוד בסליחה שנזכר שפיכות דמם של צדיקים כגון בסליחה דער"ה המתחלת (ואלה אזכרה ונפשי עלי אשפכה כו') וכיוצא יעורר לבו מאוד אל הבכי ויכוין הכוונה המבוארת בקינה של ארזי הלבנון בת"ב ועיי"ש ובכי' זו יהיה כפרה על עונותיו כדאית' בגמרא הקדושה כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה ספרן וגונזן ומוחל לו על כל עונותיו ובעז"ה בשער הכולל פרק הנ"ל עיניך תחזנה משרים מאמרי זה"ק מענין זה עיי"ש ותפלה אל מלך יושב נזכר בתקונים בהרבה מקומות וביחוד ויעבר עם הי"ג מדות יזהר האדם לומר אותם בכוונה עצומה. ודי בזה

יזהר האדם מאוד שלא יאכל ער"ה קודם עלות השחר ח"ו כמו שנוהגים קצת מהמון עם אף שהובא מנהג זה ברמ"א סי' תקפ"א אך מי שיעיין בזה"ק ובתקונים גודל העון בזה לאכול קודם תפלת שחרית בוודאי יתרחק מזה וז"ל הז"הק פ' ויקהל ד' רט"ו ע"ב כתיב לא תאכלו על הדם לא תנחשו ולא תעוננו האי קרא אוקמוה ורזא דמלא האי מאן דאכיל בלא צלותא דיצלי קדם דאכיל על דמי' שקיל איהו כמנחש ועונן בגין דבלילא נשמתא סלקת כו' וכד אתער ב"נ לאו איהו דכי ואע"ג דאשתדל ב"נ באוריתא ההיא נשמתא לא אתקיים באתרה כו' וכד יצלי ב"נ צלותא דפולחנא דמארי' כדין מתיישבא חילא דדמא באתריה ותתגבר חילא דנשמתא ואתיישבא על ההוא אתר וכדין ב"נ אשתלים קמיה מארי' כמה דאצטרך כו' ואי אכיל עד לא צלי צלותי' לאתיישבא דמא על אתרה הא איהו כמנחש ומעונן כו' ודי בזה. (וראוי) לאדם להתענות בימי הסליחות עכ"פ עשרה ימים כנזכר בש"ע אך ישלים התענית ולא כמו שנוהגים רוב המון עם שלא להשלים ואוכלים ב' או ג' שעות אחר חצי היום בודאי יצא שכרו בהפסדו. אחר שמתפללים תפלת מנחה ביחוד ולא בצבור קודם אכילתו גם הוא מתפלל בביתו ולא בבה"כ שהוא ג"כ עון פלילי כנ"ל בשערים הקודמים גם אם לא ילך לבה"כ בשעה שיתפללו הצבור בשביל שכבר יצא ידי חובת תפלת יאבד טובות הרבה כמה ו כ איש"ר וכמה אמנים וגם עניית קדושה עם הצבור אוי לאותה בושה הלא טוב לו אז יותר שלא תה יתענה כלל אך תהיה תפלתו עם הצבור בבה"כ ומי שנגע יראת אלהים בלבו לא תמעט מלהתענות עכ"פ עלי גודל עונותיו הפחות שבתעניתים דהיינו אלו עשרה ימים אף שאין ביכולתו להתענות כמה הפסקות מ"מ יתענה לכל הפחות אלו עשרה ימים מידי יום ביומו כראוי להשלים עד צאת הכוכבים ודי בזה. (וכתוב) בספרים בחינה אמתות אם אדם רוצה לנסות את עצמו אם עושה תשובה מאהבת הבורא ית"ש או רק מיראת העונש בזאת תבחנו דרך משל אם קבל על עצמו לסגף על עונותיו בתענית יום א' וכ"ש ב' או ג' ימים רצופים והתחיל להתענות אם העולה על רוחו ורצונו שהיום קצר והלואי שיתארך תענית זה כדי לקבל סיגוף גדול כנגד העונות שהכעיס את בוראו ית"ש ויתעלה בכדי שיתרצה הבורא ית"ש בזה הסיגוף אז בודאי תשובה זו מאהבה. אם מצפה מתי יכלה התענית ובבוקר תאמר מי יתן ערב וכל שעה דומה עליו כזמן ארוך ומונה השעות בודאי תשובה זו אין זה כי אם