יסוד ושרש העבודה יט

מחשבתו מעבודת הבורא ית"ש ויתעלה ואיך יקוים פסוק כל הנשמה תהלל יה כדרז"ל אך אם נתאמת באדם עבודה זו של נתינת נחת רוח בתמידות ליוצרו ובוראו ית"ש מפאת אהבתו ותשוקתו העצומה באהבת הבורא ית' ויתעלה אז בכל רגע שיבוטל מלמודו יחשוב מחשבה זו בשמחה עצומה הנני מאמין באמונה שלימה שאתה יחיד ומיוחד וז' תיבות אלו יכול לחשוב בכל עת ובודאי ממחשבה זו יבא נחת רוח גדול ליוצרנו ובוראנו ית"ש. ומכללות העבודה זו השרשיות של נתינת נחת רוח בתמידות לבוראנו ית"ש גם אם יסתכל האדם בדברים הגשמים של העה"ז כגון על עצים ואבנים ועל כל דבר הגשמי יכוין במחשבתו חכמתו הנפלאה של הבורא ית"ש ויתעלה בצמיחת עץ זו ובצמיחת פירותיה וחכמתו הנפלאה בבריאת אבן זו וכיוצא בהם וביחוד אם יכוין כוונה האמתית בחכמתו הנפלאה של הבורא ית"ש איך מהעולמות העליונים הקדושים נתהווה מעילה לעילה עד עולם השפל הזה הגשמי חומר העכור הגס גבורות ה' גבורות ה' וחכמתו הנפלאה בזה שאין שכל האנושי השיג אף אפס קצהו ואז בכוונה הנ"ל מוציא האדם ניצוצות קדושות מדברים הגשמיים הנ"ל והיא שורש העבודה של כל התרי"ג מצות של תורתנו הקדושה כנודע מספרי המקובלים ודי בהערה זו. וזה ברור שע"י עבודה זו של נתינת רוח בתמידות ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה יתאמץ האדם אל כל מ"ע לעשות אותה בשלימות על צד היותר נכון באופן שיגיע יותר נחת רוח ליוצרו ובוראו ית"ש גם יתרחק האדם אף מספק ספיקא של איסור הן של גזל הן של מאכלות אסורות הן של הרהורים בטלים וכ"ש מהרהורי עבירה רחמנא לצלן כי יאמר האדם בלבו לא די שלא אגרום לו ית' נחת רוח אלא אף אעשה רח"ל פגמים גדולים בעולמות העליונים הקדושים שהוא נגד רצונו ית"ש ויתעלה ובודאי בטענה זו יכתת וישבר היצר וילך מעליו

פרק שביעי למען אחיי ורעיי אדברה נא אך הפעם והודיעה נא אתכם את שאהבה נפשי ותדעו נאמנה שא"א שיבוא האדם לתכלית העבודה זו השרשיות והעיקרית הנ"ל אם לא כשירגיל את עצמו לקיים בתמידיות שני מ"ע כלליות שבתורה הקדושה האחת מ"ע של ואהבת לרעך כמוך ובאמת אמר עליה ר"ע זה כלל גדול בתורה והשניה תלויה בה והיא מ"ע של בצדק תשפוט עמיתך ושניהם נאמרו בפ' קדושים כי קדוש אמר לו כשיתמיד האדם בהם בודאי יבוא למדרגה עליונה להקרא קדוש. דהיינו שיאהוב את חברו כנפשו וכגופו בכל ענינים ממש כמו שהוא שמח כשנותן לו הש"י שום טובה לרעהו וכן ח"ו להיפך ישתתף עמו בצרתו ויהא נעצב ודואג במר לבו כאלו ח"ו היה בא עליו ר"ל וכן במעשה שיעשה רצון רעהו ממש כמו שעושה לעצמו כל מה שהוא רוצה. וכן לא יעשה לרעהו שום דבר שהוא נגד רצונו כמו שאינו עושה לעצמו שום דבר שהוא נגד רצונו וזהו עיקר כוונת הבורא ית"ש ויתעלה בצווי מ"ע של ואהבת לרעך כמוך ואיתא בזה"ק אף מי שמזכיר איזה ענין משובח של חברו צריך לברכו ואם לא ברך אותו ענשו מרובה וז"ל פ' במדבר דף קי"ז ע"ב ת"ח האי מאן דאמר שבחא דחברי' דבנוי או דממוני' בעי לברכא לי' ולאודא עליה ברכאן מנלן ממשה דכתיב והנכ' היום ככוכבי השמים לרוב לבתר מה כתיב ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים וגו' תרין ברכאן הוו חד כו' ואי איהו מני שבחא דחברי' ולא אודי עליה ברכאן הוא נתפס בקדמיתא מלעילא ואי איהו מברך ליה הוא מתברך מלעילא וברכתא בעי לברכא ליה בעינא טבא כו' מאן דמברך ליה לקב"ה על אכו"כ דבעי עינא טבא ולבא טבא ורחימותא דלבא בג"כ ואהבת את ה"א בכל לבבך וגו' עכ"ל. ודי בהערה זו. ומ"ע של בצדק תשפוט עמיתך היינו לדון את חברו לכף זכות בכל ענין ובכל מעשה שיעשה חבירו אפי' שהזכות יהיה רחוק מן השכל צוה הבורא ית' לקרב אל לבו דווקא זכות היא תלויה מחוברת למצות עשה של ואהבת לרעך כמוך כי הדבר ברור הוא באם שידין חבירו לכף זכות אפילו פעם אחת שוב לא יכול לקיים בו מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך על בורי' ושלימותה כפי שאבאר בסמוך בעז"ה ושני מצות אלו יכול האדם לקיימם בכל עת ובכל שעה ובכל רגע דהיינו מ"ע של ואהבת כו' יכול לקיים אותה בכל עת במעשה ובמחשבה