יסוד ושרש העבודה יח

ורעותא דכל שייפי גופא ורעותא דלבא מתחברן כחדא ואנון משכין עלייהו זיהרא דשכינתא לדיירא עמהון וההוא ב"נ איהו חולקא דקב"ה הוי כו' עכ"ל ובפ' תרומה ד' קס"ב ע"ב ג"כ ז"ל כל מילין דעלמא לא תליין אלא ברעותא, עכ"ל. (פי' ברעותא הוא הלב כי כן תרגום אונקלס ע"פ ויתעצב אל לבו ברעותיה) ע"כ דברנו בענין עבודת הלב ומחשבה לבד ודי בהערה זו: פרק

פרק ששי ועתה אנוש כערכי אערוך לפניך שולחן מלא נחת רוח בעבודה אשר תעבוד לפניו ית"ש ואבאר עוד בעז"ה כמה דברים פרטים בעבוד' זו השרשית של נתינת נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה ע"י המחשבה והדבור ומפרטי הדברים אשר אבאר יקיש האדם מעצמו אל השאר כיוצא בהם וזהו כשלומד אדם איזה ספר והיה קשה הבנתו באיזה מקום מלבוא אל כוונת הספר ואחר העיון בא אל כוונתו האמתי מהראוי ליתן שבח והודיה ליתב"ש במחשבתו וגם בפה מלא ויאמר בשמחה עצומה בזה הלשון רבון כל העולמים אני נותן שבח והודי' לשמך הגדול על שנתת לי שכל ובינה להבין תורתיך הקדושה והתמימה: גם כשלומד בתורתנו הקדושה אף בנגלה באיזה דרש נפלא שדרשו רז"ל מיתור איזה אות מהמקרא או מיתור איזה תיבה או מאיזה סמיכות של התיבות והמקראי קודש והיא היא נפלאות מתורתנו הקדושה ע"ד הפשט ומכ"ש אם לומד איזה פירוש נפלא בזה"ק ובתקונים או בשארי ספרי המקובלים ע"ד הסוד והיא היא נפלאות מהבורא ית"ש ויתעלה בעצמו כי אורייתא וקב"ה כולא חד כנודע יש לאדם לשמוח בלבו ובמחשבתו שמחה עצומה מאד על חלקו הטוב שהוא מעם קדוש הישראלי שנתן להם כלי חמדה גנוזה קדומה תורת ה' תמימה ונפלאה כזו אחריהם בפיהם ירצו סלה ברצוי שבח בשמחה גבורות ה' גם יש להכניס בלבו שמחה עצומה ואהבה רבה ביוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה מגודל אלהותו וחכמתו הנפלאה שמניצוץ קטן מאור השכלי שנתן הבורא ית"ש לאדם המחבר הספר או הדרשן יכול להמציא י"כ שכליות והמצאות בפירושי תורתינו הקדושה וק"ו ב"ב שק"ו במקור השכליות הוא הבורא ויתעלה עד הנה עזרנו ה' אלהינו לבאר כמה ענינים בעבודה זו של נתינת נחת רוח בעניני שכליות ומעכשיו חל עלינו חובת ביאור ג"כ כמה פרטים בעבודה זו בעניני הגשמית וזהו כששומע אדם רעמים או רואה ברקים וברך ברכה הראויה להם ואח"ז שומע ג"כ באותו שעה אף שאין צריך לברך עוד עליהם עכ"ז ראוי לומר בל' זה גבורות ה' גבורות ה' בשמחה ובהודאה עצומה במחשבתו גם כל המקריות שיקרה לאדם הן דבר גדול הן דבר קטן וקל מאוד הן בדבר טוב הן להיפך ח"ו לא יחשב לו שהוא מקרי רק יתאמת אצלו שכל הדברים הם בהשגחתו הפרטית ית"ש ויתעלה כמבואר במס' ערכין ד' ט"ז ע"ב עד היכן תכלית יסורין כו' רשב"ל אמר אפילו נתכוונו למזוג לו בחמין ומזגו לו בצונן כו' מר בריה דרב אבדימי א' אפי' נהפך לו חלוקו במתניתא תנא אפי' הושיט ידו לכיס לטול שלש פרוטות ועלו בידו שתים כו' עכ"ל. הנה עיניך לנוכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדיך דאפילו בדבר קל כמו הושטה לטול שלש והוצאה מלאכה גרוע בגרעון כסף אחת ושתים עלתה לו הוא בהשגחה פרטית למרק עונו וא"כ צריך להצדיק עליו את הדין בזה ולהודות לית"ש חסדו הגדול שנפרע ממנו מעט וממנו תקיש במדה טובה המרובה על כל הטובה אשר הצילו ה' מאיזה היזק הנראה לו אפי' בדבר קל מאוד ליתן הודאה בשמחה להבורא ית"ש. ועל הכלל הגדול הזה צריך האדם בתמידות לשקול בפלס ומאזני משפט השכל שלא למנוע ח"ו נחת רוח מהבורא ית"ש מההודאה שהוא מחויב ליתן לו ית"ש. ובודאי יש לאדם לחקוק עבודה זו של עשיית נחת רוח ליוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה על לוח לבו ואל יליזו מעיניו אפילו רגע א' כי על קוטב עבודה זו היה עיקר בריאת האדם בעה"ז כנ"ל ובזה יקיים הפסוק כל הנשמה תהלל יה שדרז"ל על כל נשימה ונשימה תהלל יה ולכאורה הוא מן הנמנע כי אף מי שהוא בעל מלאכה אחת לעסוק תמיד בתורה יומם ולילה הוא מן הנמנע בזה שלא יבוטל מעסק בכמה עתים קטנים ויבוטל אז