יסוד ושרש העבודה קעח

הבזוי שהניח לאחוריו אך את זה יודע כמובא למעלה כבר כמה פעמים בחבור זה שאם אדם אומר התיבות של איזה הודאה להשם יתברך שמו ויתעלה בלא לב ולב בלתי התלהבות והכן עצמו מקודם להכניס שמחה עצומה בלבו באלהותו ית"ש ויתעלה אזי בלתי אפשרי שיבא שמחה כלבו מעצמו כי לבו ישן בקרבו ואין מי מעיר אותה אל השמחה אך צריך האדם להכין עצמו לכך אז נתוסף שמחה עצומה בלבו יותר ויותר עד שכמעט יבטל ממציאותו הגשמי מגודל השמחה באלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. ודי בזה. ויקבל על עצמו במחשבתו בתיבות אלו להודות לו ית"ש כל ימי חייו. (אלהי ארוממך) מפאת גודל התשוקה הבוער בלבו באלהותו ית"ש יקבל על עצמו מסירת נפש בקיצור איזה מיתה ובזה יתרומם שמו יתעלה בכל העולמות כי במה יוכל לרומם שמו יתעלה באותו רגע שאמר אלהי ארוממך רק במסירת נפש. גם פסוק הודו לה' כי טוב ויאמר בשמחה עצומה עד מאוד

וברכת יהללוך

יאמר במתון גדול ובודאי ממילא יבוא בלבו שמחה עצומה בגודל אלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. סליק כוונת קריאת הלל בעז"ה

פרק שלישי מוסף ר"ח. ראשי חדשים כו'

מזבח חדש בציון תכין ועולת ר"ח נעלה עליו. יאמר תפלה זו בשברון לב מאוד ומקירות לבו הומה כאלו מבקש מאת הבורא ית"ש ויתעלה איזה בקשה גדולה הנוגעת בנפשו ובוודאי אם אדם מתפלל על בנו יחידו שהוא נוטה למות רחמנא לצלן הוא מתפלל במרירות לב מאוד להבורא ית"ש שיעזור אותו מצרה זו וישלח רפואה שלימה לחולי בנו כן הדבר ממש ראוי לאדם להתפלל במרירות לב ומקירות לבו מאוד שיוחזר לנו העטרה ליושנה בבנין בית המקדש ובהקרבת הקרבנות וכוונתינו יהיה בשביל נחת רוח של הבורא יתברך שמו ויתעלה שיגיע לו יתברך שמו אז מאתנו בהקרבת הקרבנות ושיתקדש אז שמו הגדול בין כל הגוים שעתה בגלות נתחלל שמו הגדול בשביל עונינו ביניהם ואומרים איה אלהיהם והנה תפלת מוסף היא במקום קרבן מוסף שהקריבו בזמן שבית המקדש היה קיים ואם לא כיון במחשבתו על הקרבן מוסף שיוחזר לנו איך היא נחשבת כאלו הקריב. ודי בהערה זו. ובתיבות (כי בעמך ישראל בחרת מכל האומות) ובחתימת הברכה (בא"י מקדש ישראל וראשי חדשים) יתן במחשבתו הודאה עצומה על שקדש אותנו ועל שקדש ראשי חדשים ונתן לנו מתנה זו הגדולה אף שאין אנו משיגים אמיתת המתנה זו בודאי חיוב עלינו עם קדוש להאמין באמונה שלימה ואמתית כי היא מתנה גדולה וטובה מאוד. ודי בזה

מוסף שבת ור"ח

אתה יצרת עולמך מקדם כו' אהבת אותנו ורצית בנו ורוממתנו מכל הלשונות כו' בודאי ראוי לאדם לקרוע לבבו לי"ב קרעים באמירת נוסח זה כי זה נמשך להלן אל התפלה שאח"כ (ולפי שחטאנו לפניך חרבה עירנו ושמם בית מקדשינו וגלה יקירנו ונוטל כבוד כו') ולפי גודל רוממתינו מכל הלשונות מקדם והן עתה בעוה"ר אנו שפלים ונבזים יותר מכל אומה ולשון והושלך משמים ארץ תפארת ישראל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ובעבור זה נתחלל שמך הגדול ואם כן הוא שרוממתנו מכל לשון וקרבתנו לעבודתיך רחם נא עלינו כו' ושם נעשה את קרבנות חובותינו ובודאי ראוי גם כן להוריד דמעות בנוסח זה ויתפלל במחשבתו