יסוד ושרש העבודה קעג

של גיהנם כשמכריזין במ"ש ישובו רשעים לשאולה ויש ג"כ צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים שצריכים לשוב לגיהנם ואליהו ז"ל מקבל עליו כדי להגן על הצדיקים ולא יניחם לשוב עוד לגיהנם וסובל יסורים בשבילם ולכן לאוי לזמר זמר זה מיד בבואו לביתו קודם הבדלה. ואח"כ יבדיל על היין דוקא וז"ל הטור בסי' רצ"ו ר' צדוק אומר כל מי שאינו מבדיל על היין במ"ש או שאינו שומע מאחרים שמבדילין אינו רואה סי' ברכה אבל המבדיל על היין או שומע מאחרים שמבדילין זוכה לקדושה. הלכך מאן דאית ליה חד כסא ולית ביה שיעור קדישא ואבדלתא שבק ליה לאבדלתא וקדושא מקדש אריפתא דכי תקינו רבנן אבדלתא אחמרא תקינו עכ"ל הטור. וגודל התיקון של הבדלה ביין מובא בזה"ק בכמה מקומות. ובבשמים יזהר האדם מאוד לחקור קודם הברכה אם נותנים ריח טוב כדי שלא יהיה ח"ו ברכה לבטלה. ודעת הזה"ק שברכת בשמים במ"ש יהיה על הדם דוקא. וז"ל הזה"ק פ' ויקהל דף ר"ח ע"ב ובעי לארחא בבוסמין כד נפיק שבתא על דאסתלק ההוא רוחא. ונפשא דב"נ אשתארת בערטולא כו' וההוא ריחא מעלי' דבוסמין איהו הדס דהא קיומא דאת' קדישא דנשמתין נפקין מניה הדס איהו עכ"ל. וכן הוא בתקונים תיקון ו' דף קמ"ה ע"א. לכן ראוי לאדם להשתדל שיהיה בידו בשעת ברכה הדס כשר של לולב עם שאר מיני בשמים ויחשוב במחשבתו בשעת ברכה גבורות ה' גבורות ה' בשמחה עצומה שבחכמתו הנפלאה ברא הריח טוב. (ובברכה בורא מאורי האש). יחשוב ג"כ גבורות ה' בשמחה עצומה על חכמתו הנפלאה בבריאה זו של מאור האש. וענין ההסתכלות על האצבעות בברכה זו מבואר בזה"ק פ' ויקהל ד' ר"ז ע"ב. וז"ל לבתר דנפיק שבתא בעי ב"נ לאפרשא בין קדש לחול כו' בההיא שעתא דקא מברכין על אשא אזדמנן ארבע רתיכין כו' בגין כך בעינן לאכפיא אצבעאן ידא ארבע דימינא ולאנהרא לון בגו ההוא נהורא דשרגא דמתברכ' כו' ורזא דא וראית את אחורי אלין אחורי אצבעאן לאחור' בטופריהון ופני לא יראו אלין אצבאן לגו בלא טופרין דאנון אנפין פנימאין כו' עכ"ל בקיצור נמרץ. וז"ל האריז"ל ג"כ ויכפוף ראשי האצבעות דידו הימנית על הגודל כנגד פניו ויסתכל בצפרנים עכ"ל

המבדיל בין קדש לחול בין אור לחושך כו' יכוין כוונה המבואר למעלה בתפלת העמידה בברכה רביעית אך נוסף הוא בהבדלה כשיגיע לתיבות בין אור לחושך ראוי לפתוח עיניו בכיון להכיר חכמתו הנפלאה של הבורא ית"ש ויתעלה בהבדלתו אור מחושך ודי בזה. ואחר הבדלה יזמר כל הזמירות. וגם הב"י מביא בסי' ש' לומר פיוטים וזמירות ללוות השבת קדש כדרך שמלוין את המלך בכניסתו וביציאתו עכ"ל. והוא מהמדרש והובא גם כן באבודרה"ם. ותיכף אחר הזמירות יאכל סעודה ד' ללוות את המלכה שבת מלכתא. וסעודה זו נזכר בגמרא הקדושה והובא בטור ובש"ע. וראיתי בספרים שד' סעודות דשבת מעוררים ד' רגלי המרכבה העליונה והם אברהם יצחק ויעקב ודוד: אברהם מציל את האדם מדינה של גיהנם בזכות סעודה ראשונה. יצחק מציל מחבלו של משיח בזכות סעודה שניה. יעקב מציל ממלחמת גוג ומגוג בזכות סעודה שלישית. דוד מציל מחבוט הקבר בזכות סעודה ד' עכ"ל. וכתב האריז"ל שאסור לעסוק בשום מלאכה אפילו בד"ת וגם שלא להסיר בגדי שבת עד אכילת סעודה ד' עכ"ל ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה. והאוכלים אותה עד אחר ד' שעות בלילה לא יצא ידי חובתו מצאתי. (בעזר הראשון ואין שני סיימנו עולת שבת והוא חלק השני. ואליו אשא נפשי. ישלח עזרו מקדש בחלק השלישי הצלני מטיט רפשי. שגיאות האנושי):