יסוד ושרש העבודה קסה

הזאת ובכל מקום אשר יזכיר קדושת שבת הן בתפילה הן בקידוש לתת שבח והודאה ע"ז במחשבתו כנ"ל ואף אם קצור קצרה יד שכלינו להשיג גודל מעלת מתנה זו על אמתתה כשאנו עדיין מלובשים במסך מבדיל הגוף העכור מ"מ צדיק באמונתו יחיה להיות אנחנו זרע אמונים בני מאמינים בנים לו אמון בם במה שהפליגו רז"ל בגמרא הקדושה ובזה"ק מגודל מעלת מתנה זו כנ"ל ודי בהערה זו. (שמך ה"א יתקדש). ראוי לקבל על עצמו מסירת נפש על ק"ה ויכוין שיתקדש שמו ית' ויתעלה בעולמות העליונים כשיגיע לתפלת העמידה בין גאולה לתפלה יכוין לקבל עליו תוספת הרוח של יום השבת ואם שכח לקבל תוספת הנפש בנשמת וברכו יכוין עתה לקבל שניהם הנפש והרוח

תפלת העמידה

ראוי ולפת שבח והודאה בשמחה עצומה במחשבתו על המתנה הגדולה של קדושת שבת כנ"ל. (ישמחו במלכותך) שומרי שבת וקוראי עונג יכניס בלבו אהבה גדולה ותשוקה עצומה במלכותו ובאלהותו ית"ש ויתעלה זכרו לעד. (עם מקדשי כו') ז"ל אבודרה"ם חמדת ימים אותו קראת שנאמר ויכל אלהים ביום השביעי ומתרגמינן בירושלמי וחמיד ה' ודומה לו נכספה וגם כלתה וכן ותכל נפש דוד עכ"ל קדיש. ושמעתי מנהג בתי כנסיות שבימים שיש בהם מוסף בשבתות וחגים ור"ח אומר מזמור שיר של יום תיכף אחר תפלת שחרית כי כן בבה"מ י"ר שיב"ב השיר של יום היו הלוים אומרים אחר הקרבת קרבן תמיד של שחר קודם הקרבת קרבן מוסף

פרק תשיעי קריאת התורה

זכרונו בא לפניך למעלה בשער החמישי פ' ח' גודל חיוב שמיעת הפרשה מפי הקורא ושם נאמר בקריאת הפ' של יום ב' וה' גודל הזהירות לשמוע באימה וברתת ובזיע כאלו ממש עתה עומד בתחתית ההר סיני בקבלת התורה וגודל שכרו ולהיפך גודל ענשו ר"ל וגם גודל מעלת הקורא וגודל ענשו ר"ל עם הקורא הפרשה במהירות ובהלעט' ואי דבר הלמד מענינו ביותר צריך לזרז בכל הנ"ל בקריאת הפ' של יום שבת קדש היא לכם שלכם יהא זהירות עצומה בכל הנ"ל ועיי"ש היטב ונבון תחבולות יקנה להנצל ממחשבה בטילה בעת קריאת הפרשה של יום שבת קדש הלא זה הדבר אשר יעשה אותם האדם בעת הקריאה להיות בידו חומש לשמוע ממנו ובזה יוכל להנצל מפח יוקש מחשבה בטילה ר"ל ומה גם שלא לדבר איזה שיחה בעת קריאת הפרשה ר"ל מעונשו הגדול המבואר בזה"ק שהעתקנו שם אשר תסמר שער ראשו ממראה עיניו אשר יראה שם בזה"ק לכן ראוי לאדם לחוס על נפשו היקרה ולהזהר מאוד באזהרת הזה"ק הנ"ל ושארי אזהרות המבוארים שם בשער הנ"ל ועיי"ש. גודל התקון בעולמות העליונים של השלמת הפרשה בכל שבת ושבת מבואר בזה"ק פ' ויקהל ד' ר"ו ע"ב וז"ל אסור ליה למאן דקרי באוריתא למפסק פרשת' או אפילו מלה חדא. אלא באתר דפסק משה פרשתא לעמא קדישא לאשלמה יפסיק. ולא יפסיק מלין דפרשת' דשבת' אחרא בשבת' דא. רזא דא בשעתא דאפסיקו פרשיין קמי קב"ה כל חד וחד אתעטר' וקאים קמי' כיון דאשלימו הני למפסק פרשיין דכל שתא ואתעטרו קמי קב"ה ואמר אנת משב' פלוני ואנת משב' פלוני בההיא שעתא קרא ליופיא"ל רב ממנ' ולחמשין ותלת רתיכין קדישין דתחות ידי' ומני לון בשמושא דאוריתא וכל רתיכ' ורתיכ' מני ליה להאי רתיכא על פרשתא פלוני' בשבת פלוני על פרשתא דשבת פלוני ורתיכא פלוני וכל חד וחד משמשא לאוריתא ההוא שבת דילי' ואסיר לן לערבא אלין באלין ולא לאעלא רתיכא